כמה לתקוע?
החיוב המקורי – שמיעת ט' תקיעות
בתורה הוזכרה ג' פעמים 'תרועה': פעמיים בראש השנה ופעם אחת ביום הכיפורים
של יובל. מפי השמועה למדו שהן למדים זה מזה וכאילו כל הג' פעמים 'תרועה'
נאמרים בכל אחת מהן.
עוד נאמר בתורה "והעברת שופר תרועה", 'העברת שופר' פירושה העברת קול פשוט
– 'תקיעה', מזה למדים שקודם ה'תרועה' צריכה לבוא ה'תקיעה' הפשוטה.
כמו כן, לאחר התרועה נאמר "תעבירו שופר", משמע שגם אחר ה'תרועה', צריכה
לבוא שוב פעם 'תקיעה' פשוטה.
והיות שכל הפעמים שנאמר 'תרועה' למדים זה מזה, יוצא: שבראש השנה וביום
הכיפורים של יובל, צריך לתקוע ט' תקיעות: תר"ת תר"ת תר"ת.
התקנה לשמיעת – ל' קולות
חכמים הסתפקו האם ה'תרועה' המדוברת היא אוסף של קולות קטנים (מה שהיום
אנו קוראים 'תרועה'), או קצת יותר ארוכים (מה שאנו קוראים 'שברים'), או
בכלל שילוב של שניהם יחד. לכן תיקן רבי אבהו לתקוע את כל שלושת האופנים,
וזו הסיבה שלמעשה אנו תוקעים שלושים קולות.
טעם התקנה
הרמב"ם סובר: שישנה רק דרך אחת שבה יוצאים ידי חובת התקיעות, ובגלל שהיו
מסופקים איך לבצע את ה'תרועה' כל קהילה אימצה לעצמה צורת 'תרועה' אחרת,
בא רבי אבהו ותיקן שיתקעו ל' תקיעות כדי שיצאו בודאי ידי חובת התקיעות.
רבנו האי גאון סובר: שאפשר לצאת ידי חובה בכל אחד מג' האופנים הנ"ל,
ומטרת תקנת רבי אבהו הייתה רק כדי שכל ישראל יעשו זאת בצורה אחידה.
הנפקא מינה להלכה: האם אפשר לומר ברכה כשבא לתקוע רק ט' תקיעות. להלכה
נקבע כשיטת הרמב"ם שאין לומר ברכה על תקיעות אלה בגלל הספק.
אופן תקיעת תשר"ת
הסתפקו הפוסקים האם 'שברים' ו'תרועה' הם שני קולות ויש להפריד ביניהם
בנשימה, או שמדובר ב'תרועה' אחת המורכבת מ'שברים' ו'תרועה' ולכן צריך
לתוקעם ללא הפסקת נשימה.
למעשה: תקיעות מיושב – תוקעים בלי הפסק נשימה. היות שרוב הפוסקים מסכימים
שבדיעבד יצא י"ח בלי נשימה.
תקיעות מעומד – תוקעים עם הפסק נשימה, כדי לצאת גם ידי חובת הדעות
המצריכות הפסק נשימה באמצע.
ל' תקיעות שלאחר התפילה – בלי הפסק נשימה.
במבצעים או כשתוקע בבית עבור אחרים – מספיק לתקוע בלי הפסק נשימה ובזה
יוציא השומעים ידי חובתם.
תקיעות במבצע שופר
יש להקפיד לתקוע כל הל' קולות. אם אי אפשר, אז לכל הפחות יתקע ג' פעמים תשר"ת.
יש שהציעו 'פטנט', שיתקע ג"פ תשר"ת עם הפסק נשימה ביניהם ויתנה שאם
ה'שברים' או ה'תרועה' הם לא במקומם, אזי ייחשבו לקול אחר ולא לקול שופר,
וכך יוצא שהוא תוקע את כל אופני התרועה [היות וזה לא חלק לכל הדעות, יעשה
כך רק בשעת הדחק וללא ברכה].
מקורות: שוע"ר סי' תק"צ, וסי' תקצ"ב. שו"ת השלוחים סי' מ"ז.
