בדיקת חמץ בשירותים

שאלה:

שלום וברכה, שאלתי היא איך עושים בדיקת חמץ בשירותים וחדר אמבטיה, האם צריך להיכנס בפנים? ואם כן האם צריכים ליטול ידיים כדי להמשיך הבדיקה? תודה וחג שמח.

תשובה:

• ברמת העיקרון אין מקום זה חייב בדיקה אלא אם כן יש ילדים בבית או חשש שהכניסו שם חמץ שאז צריך לבדוק.
• למעשה יש פוסקים שסמכו על הנקיון היסודי שעשו לפני הבדיקה, בפרט שהיום נהוג להשתמש בחומרים הפוגמים את המאכלים, אם אכן נעשה באופן יסודי מאוד ובחורין ובסדקין שאז ניתן להחשיב מקומות אלו כבדוקים.
• אם חושש שיש שם עדיין חמץ או שרוצה לברור תרופות שאינם כשרות לפסח הנמצאות בארון איחסון וכדומה אז עליו לבדוק, ואין עצם הכניסה מהווה הפסק לענין ברכה, ואין לברך שוב על הבדיקה, אבל יטול ידיים ביציאתו.

הרחבה:

א. כתב בשו"ע בסי' תל"ג ס"ג: בודק כל המקומות שיש לחוש שמא הכניסו בהם חמץ. ולכן כל חדרי הבית והעליות צריכים בדיקה, שפעמים אדם נכנס בהם ופתו בידו. אבל אוצרות יין שאין מסתפק מהם, וכן מתבן וכיוצא בו – אינם צריכים בדיקה. וכן הוא בשוע"ר שם סי"ד. שמכיון שאין דרך בני אדם להכניס שם אוכלים אינו צריך לבדוק שם אלא אם כן יודע שהכניס פעם אחת.

לפי זה, ניתן ללמוד גם בנוגע לשירותים וחדר אמבטיה שמכיון שאין דרך בני אדם להכניס שם אוכלים אינו חייב בבדיקה.

אלא שהשאלה נשאלת יותר כאשר בבית יש ילדים ותינוקות שדרכם להכניס אוכלים בכל מקום בבית, וכמו שכתב השו"ע שם ס"י שגם בבתי כנסיות ובתי מדרשות יש לבדוק היות והתינוקות מביאים איתם חמץ במשך השנה. וכן לגבי מקומות נמוכים שהילדים הקטנים מחבאים שם חמץ כמובא בשוע"ר שם סי"ז.

והנה, בהמשך הסימן כתב השו"ע סי"א: המכבד חדרו בי"ג בניסן ומכוין לבדוק החמץ ולבערו, ונזהר שלא להכניס שם עוד חמץ, אף על פי כן צריך לבדוק בליל י"ד. וכן הוא בשוע"ר סל"ט.

לפי זה גם כאשר מנקה הבית לפני כן שאז אף אם נאמר שהתינוקות הכניסו שם אוכלים אבל כעת אחרי שניקו כבר אין חשש לחמץ מ"מ לא סומכים על נקיון לבד כיון שחוששים שלא בדקו בחורין ובסדקין היטב, וגם אם נאמר שבדקו בחורין ובסדקין אז בשעת הנקיון מ"מ עליו לבדוק שוב בלילה ככל ישראל כמו שכתב המשנה ברורה שם סקמ"ה. אלא שבאמת אין זה מעכב כי בבתים שלנו כיום יש לנו כמה חדרים ואם שייר חדר אחד לפחות לבדוק בליל י"ד כדין יוצא ידי חובתו כפי שכותב המג"א שם סק"כ, אלא שהפרי מגדים באשל אברהם סק"א וסק"כ כתב שמשמע מדבריו שזה רק בדיעבד למרות שהשאיר חדר, ולכתחילה עליו לבדוק הכל.

אלא שעיין מה שכתב השערי תשובה סק"ב שהמוני עם מקילים לבדוק רק דרך העברה בעלמא כיון שלפני כן ניקו את הבית היטב בחורין ובסדקין. וכן גם כתב הרב חיד"א במחזיק ברכה סי' תל"ג דין י"א שיש להם על מה שיסמוכו.

ועיין דרך פיקודך מצות עשה ט' אות ה', שהזהיר מאוד שלא לסמוך על נקיון הבית שעושים בני המשפחה ואין לבדוק דרך העברה בעלמא במהירות אלא לבדוק ממש בחורין ובסדקין, ואם לא, קרוב לומר שבירך ברכה לבטלה.

לפי זה, בוודאי שצריך לבדוק לכתחילה בחורין ובסדקין כדינא דגמרא אלא שלא תמיד ניתן לבדוק במשך השעות הבודדות שברשותנו את כל הבית ובחורין ובסדקין, וברוב המקרים זה אפילו לא מציאותי ולכן במצב זה אפשר לסמוך על השערי תשובה והחיד"א שהזכרנו. עיין שו"ת רבבות אפרים ח"ג סי' ש"ה.

לאור מה שכתבנו, לכתחילה יש לבדוק גם בשירותים וחדר אמבטיה אלא שיש הרבה שלא נהגו לבדוק ויש להם על מה לסמוך, כי הם סומכים ע"ז שמנקים היטב גם בחורין ובסדקין בימים שלפני ליל י"ד באופן כזה שזה נחשב כבדיקה, בנוסף לעובדא שלא מצוי שיכניסו שם אוכלים. אלא שכל זה אם אכן ניקו באופן יסודי בחורין ובסדקין אבל אם לא ניקו היטב או שחושש שאולי שכחו לנקות מקומות מסויימים, ובפרט אם נוהגים לנקות את הכלים בכיור שבחדר אמבטיה (כפי שנוהגים כמה משפחות שמפאת חוסר מקום במטבח למחלקה החלבית אז בוחרים לנקות כלים החלביים בכיור של האמבטיה וכדומה), או לאלו שיש להם ארון עזרה ראשונה ובה תרופות וכדומה ורוצה לברר שהוציאו את התרופות ששייכים לחמץ וכדומה אז בוודאי שהוא צריך לבדוק. ולכן למעשה יש לבדוק גם בחדר השירותים כראוי.

ב. והנה, גם כאשר נכנס למקומות האלו אין לחוש להפסק ואינו צריך לברך שוב בצאתו משם. ואפשר להוכיח זאת בהבדל שמצינו בין החולץ התפילין כדי להיכנס לשירותים שאז הדין שצריך לברך שוב בצאתו משם על הנחתם למרות שהתכוון לחזור ולהניחם כפי שנפסק בשוע"ר סי' כ"ה ס"ל, לעומת זאת לגבי טלית אם מוריד הטלית כדי להיכנס לשירותים לא יברך כשיחזור וילבשנו כמ"ש המשנה ברורה סי' ח' סקל"ז. והנה, הטעם לחילוק זה בין תפילין לטלית צריך לומר שלמדים זאת מדברי רבינו הזקן בהלכות תפילין שם: כיון שבעת ההיא לא היה יכול להניח תפילין. במילים אחרות, מכיון שאסור להניח תפילין בבית הכסא ולא יכל להניחם אז זה נקרא שהסיח דעתו מהם וכשיחזור להניחם יברך, אבל בטלית לא יברך שוב מכיון שמעיקר הדין מותר ללבוש טלית בבית הכסא, לא רק הטלית שלובשים כל היום שאז בוודאי שאין בעיה כיון שאין בזה בזיון כל כך כפי שכותב רבינו הזקן בסי' כ"א ס"ג, אלא אפילו טלית המיוחדת לתפילה, אין זה אסור ממש אלא "אינו נכון" משום בזיון. וראה משנה ברורה שם סקל"ז. וראה שוע"ר סי' מ"ג ובס"ו שם לגבי עצם כניסה לבית הכסא עם תפילין.

ברוח זה מצינו גם לגבי ברכות התורה, שאחרי שבירך ולמד קצת, אם רגיל ללמוד, גם כאשר יוצא לצרכיו בבית המרחץ או בבית הכסא אינו נקרא הפסק ואינו צריך לחזור ולברך כיון שתמיד דעתו על לימודו. עיין שו"ע סי' מ"ז ס"י, שוע"ר סי' מ"ז ס"ז. ועיין משנה ברורה שם סקכ"ד שהטעם הוא שאינו מסיח דעתו שילמד אח"כ, ועוד, שגם שם נזהר בדינים הנוגעים למצב שבו הוא נמצא, ולכן אין זה נקרא שהסיח דעתו. ועיין הגר"א שם שדחה טעמים אלו.

ובפנימיות יותר ראה בלקוטי שיחות חי"ד פרשת האזינו ב' ביאור נפלא בנושא ההבדל בין תפילין לברכות התורה לגבי כניסה לבית הכסא, ושם בהערה 19 כ"ק אדמו"ר מדייק מלשון רבינו הזקן בסימן מ״ז לא נקט הטעם דמהרהר בדיניהם כפי שכתב האגור (טעם השני שהביא המשנה ברורה הנ״ל) אלא רק הטעם שאינו מסיח דעתו ללמוד אח"כ, ולפי זה כתב רבינו בשיחה שם שאין הטעם לחילוק בין תפילין לברכות התורה משם שתפילין אסור להניחם, כי גם דברי תורה אסור אפילו להרהר. ועיין שם אות ה' שעצם החיוב שמוטל על האדם לעסוק בתורה ועצם הידיעה שילמד אח"כ עושה שזה לא יקרא הפסק. משא"כ תפילין שע"י הסחת דעתו או שחוק וקלות ראש מוריד מעצמו את הקשר של התפילין איתו ולכן אם רוצה לשוב ולהניחם יחזור ויברך.

לפי זה, ה"ה כאן מכיון שכבר התחיל המצווה ומותר לו להיכנס שם לקיים מצוות בדיקת חמץ ועסוק בה וקשור אליה, בוודאי ובוודאי שאינו נקרא הפסק. וזה לכאורה מתאים לכל הטעמים והפירושים שהזכרנו לגבי הפסק והסחת דעת.

ג. לגבי נטילת ידיים, כאשר נכנסים לבית הכסא ובית המרחץ אפילו לא עשה צרכיו ולא התרחץ מ"מ עליו ליטול ידיו משום רוח רעה השורה על ידיו כמ"ש השו"ע סי' ד' סח"י. ואף בימינו שבית הכסא מתרוקנת מיד מ"מ לכתחילה יש ליטול ידיים ותבוא עליו ברכה.