מהי מצוות הביעור? בשנה רביעית לשמיטה וכן בשנת השמיטה, חייב אדם לבער את המעשרות מהפירות שלו, של שלושת השנים שעברו, אם הם עדין בידו ולא נתנם לראוי להם. לדוגמא: תרומה גדולה ותרומת מעשר בזמן שבית המקדש היה קיים היו נותנים אותה לכהן, ובזמן הזה עד שיבנה בית המקדש בב"א, יש לעוטפה בניילון ולקשור הייטב, ולזרוק לאשפה (ורצוי שתהיה השקית אטומה, שלא יראו פירות התרומה בבזיון (הערת הרב מרדכי אליהו ע"ה), מעשר ראשון ללוי, מעשר שני כיום פודים ומחללים אותו על מטבע מיוחד לפדיון מע"ש, ומעשר עני נותנים לעניים (ואם זהו פרי של נטע רבעי יש לפדותו במטבע המיוחד לפדיון נטע רבעי).
מצוה זו מצויה יותר אצל החקלאים שיש להם גידולים שחייבים בתרומות ומעשרות שגדלו להם בשלוש השנים האחרונות ובודאי מאוחסנים אצלם במקומות שימור. אך כמובן גם אדם פרטי שקיימים אצלו פירות טבל חייב להפריש כל המתנות כדינם, ולתת ללוי ולעני כדינם. וכן הדין כשיש לו יין שחייב במעשר ועדין לא הופרש. לעומתם מי שקונה כל השנה פירותיו רק מחנויות שיש בהן משגיחים יראי שמים שמדקדקים להפריש תרומות ומעשרות – אין לו מה לבער.
ביעור המטבע: גם את המעשר-שני ונטע רבעי יש לאבד, וכן כל המטבעות של חילול מעשר שני ורבעי (מגידולי שנה ד-ה לשמיטה) – חייבים בביעור, כיצד? לוקח מטבע קטן ששווה פרוטה, ומחלל עליו את כל המטבעות שברשותו, ואומר:
"כל מטבעות מעשר שני ונטע רבעי שיש ברשותי ובתוספת חומש יהיו מחוללים על מטבע זה שבידי".
ועל ידי יוצאות המטבעות האחרות לחולין, והמטבע הזה שהעביר עליו את קדושת המטבעות, צריך לבערו על ידי זריקתו לים או שריפתו באש או מחיקת צורתו.
זמן הביעור: י"א שהזמן הוא בערב פסח (של שנה הרביעית שבשמיטה ובערב פסח של שנה שביעית שבשמיטה), וי"א שזמן הביעור הוא בערב יום טוב האחרון של פסח, וכן עיקר (כמ"ש ביורה דעה סי' של"א). מכל מקום נתפשט המנהג על פי סברא ראשונה (ע"פ לשון אדה"ז סי' תל,ג), דהיינו בערב חג הפסח, סיבה נוספת לביעור מעשרות בערב פסח: לעיתים חלק מהמוצרים שצריכים להפריש מהם תרו"מ, נמצאים ב'ארון המכירה' ולא ניתן להפריש מהם המעשר בערב שביעי של פסח.
