שאלה:
האם מותר להכין קרח בשבת (במקרר יש לי מתקן ואני ממלא מים)?
תשובה:
מותר להכין בשבת קוביות קרח כדי להכניסם אחר כך במשקה לקררו. וכמובן שדווקא לצורך שבת, ולא לצורך מוצ"ש.
הרחבה:
בנוגע לאיסור מוליד, נפסק שאסור לרסק שלג וברד בידיים "כדי שיזובו מימיהן משום שדומה למלאכה שבורא מים הללו" (שוע"ר סימן שכ סט"ז). אמנם נחלקו האם מותר להניחם במקום חם (באופן שאין בזה משום איסור בישול) והם יימסו מאליהם. ולהלכה דעת השו"ע (סימן שיח סט"ז) שמותר לכתחילה, ודעת הרמ"א שיש להחמיר לכתחילה כהדיעות האוסרות, ובמקום הצורך יש להקל אפילו לכתחילה [ובדיעבד בכל אופן מותר]. וכן כתב בשוע"ר (סימן שיח סכ"ה, וסימן שכ סט"ז). ואם כן, להלכה לכתחילה אסור לגרום להמסת דבר קפוא ומוצק אפילו כאשר אינו עושה זאת בידיים.
והנה, בנוגע להקפאת דבר נוזלי, נחלקו האחרונים האם גם בזה שייך איסור נולד (ראה שבת כהלכה פרק יז סעי' צג, צח ובהערות שם): יש שכתבו שתלוי במחלוקת הנ"ל אם מותר להמיס דבר קפוא, ובמילא לכתחילה יש לאסור, ובמקום הצורך יש להקל. ובשו"ת דובב מישרים (ח"א סימן נא) אסר זאת לכל הדיעות [וסברתו היא דמצינו גבי טומאה וטהרה, שאם חשב על שלג להשתמש בו כמשקה (אחרי שיימס), דינו כמשקה גם בעודו שלג מוצק. ולכן יש מתירים להמיסו, ולא ייחשב לנולד בזה שהופך לנוזל, כיוון שכבר היה עליו דין משקה בעודו מוצק. אמנם כאשר עושה ממים קרח, א"כ דעתו שלא יהיה משקה, ולכל הדיעות ייחשב כנולד כשהופך ממצב נוזלי למוצק]. ויש שהתירו לגמרי להקפיא מים, וסוברים שבזה לא שייך איסור נולד.
אכן כל הדיון הנ"ל הוא בנוגע ליצירת קרח כדי שישמש אמצעי לקירור, והיינו שמעוניין שהקרח יישאר במצבו הקפוא. אמנם ביצירת קוביות קרח, הכוונה היא שיחזרו להיות נוזלים ע"י הכנסתם למשקה (ועל ידי זה יקררו את המקשה), ובזה רבו המתירים (ועוד שבוודאי נחשב לצורך בימות הקיץ). ויש לומר שגם הדובב מישרים יתיר זאת, דסברתו להחמיר היא משום "מחשבתו לאפוקי מידי משקה, שפיר חשיב נולד", אבל כאן הרי מחשבתו היא שסוף סוף הקרח יהיה משקה (נוזל).
ואם כוונתו ליצור קרח שיישמש כאמצעי קירור (דהיינו שאינו מעוניין בהפשרת הקרח אח"כ), לכתחילה יכניס את המים ל"פריזר" בשעה שהמנוע אינו פועל (שש"כ פרק י' הערה יד בשם הגרשז"א). ובמקום צורך גדול, יכול להכין את הקרח בכל אופן.
ומצד איסור בונה אין לאסור, מכיוון שאינו עושה מעשה בידיים, ועוד שבניין לשעה לא נחשב לבניין. עיין בחזון עובדיה (שבת, חלק ד' עמ' רלח ואילך) מה שהאריך בזה. ועיין שו"ת שבט הלוי ח"ג סי' נה.
