שאלה:
כשהתחילו 'נקדישך' או 'כתר' ואני ב'שים שלום', כך שעד שיסיימו (בפרט כאשר מנגנים את הנ"ל) אני אספיק לסיים את הברכה ולהגיד איתם 'קדוש וכו', האם מותר לי להמשיך?
תשובה:
האוחז בשמונה עשרה בסוף ברכת 'שים שלום', והתחילו הציבור לומר קדושה, יכול להמשיך את תפילתו בזמן שהציבור אומרים 'נקדישך', על מנת שיגיע לפסקה 'אלקי נצור' ויוכל להצטרף עמהם ולענות 'קדוש קדוש וכו' (למרות שבזה מפסיד את האפשרות לשמוע את הש"ץ אומר 'נקדישך וכו').
אך אם משער שלא יספיק להגיע לפסקה 'אלוקי נצור' ולענות עם הציבור, יעצור תפילתו ויקשיב לשליח ציבור מתחילת הקדושה (נקדישך) ועד סופה, ואח"כ ימשיך להתפלל.
ואם מאיזה טעם אי אפשר לשמוע את ש"ץ (כגון שיש רעשים, או שהש"ץ אומר יחד עם הציבור), בכל אופן יכול להמשיך בתפילתו[1].
הרחבה ומקורות:
כאשר השליח ציבור מגיע לקדושה, לכתחילה יש לעצור ולהקשיב לו מ'נקדישך', וכמ"ש בשוע"ר סימן קכה ס"א "כשם שמצות קדיש היא שהש"ץ אומר יתגדל ויתקדש כו' בשביל כל הציבור והם עונים אחריו אמן יהא שמיה רבא, כך היא מצות הקדושה לכתחלה שיאמר הש"ץ נקדישך .. והציבור שותקין ומכוונים למה שש"ץ אומר עד שמגיע לקדושה ואז עונין הציבור". וכן בנוגע לקדיש [שהוקש לקדושה כנ"ל] כתב "אבל לכתחלה כשאפשר לו לשמוע צריך לשמוע" [מתחילת יתגדל ויתקדש].
ובנוגע לעומד באמצע תפילתו כתב בסימן קד ס"ה "אפילו לענות קדיש וברכו וקדושה לא יפסיק בתפילת י"ח, אלא ישתוק ויכוין למה שאומר הש"ץ ויהיה כעונה בפיו ששומע כעונה בכל מקום, ואעפ"כ אין בזה משום הפסק תפלה כיון שאינו מוציא בפיו". נמצא שלכתחילה ודאי יש לו לעצור ולהאזין לש"ץ מנקדישך והלאה.
אך בנידון דידן (העומד בסוף 'שים שלום'), אם לא יקשיב לש"ץ כשאומר נקדישך, יוכל לענות בפועל עם הציבור קדוש, ונראה שיש לזה עדיפות, כדלהלן.
ראשית נציין שעיקר הקדושה היא עניית קדוש, ברוך וימלוך[2]. ומאידך, זה שעומד באמצע תפילתו ושומע מהש"ץ, סוף סוף לא נחשב כעונה ממש (ומעטם זה גם לא נחשב להפסק בתפילה), ולכן נפסק שאם הגיע לביה"כ ומצא את הציבור באמצע שמו"ע, אם משער שלא יספיק לסיים עד שהש"ץ יגיע לקדושה, לא יתחיל שמו"ע כדי לא לפספס קדושה (אע"פ שלכאורה היה יכול להפסיק באמצע תפילתו ולהאזין לש"ץ, מ"מ עדיף שיענה בפועל).
על כן בנדו"ד שצריכים לשקול היאך לענות לקדושה, יש עדיפות שלא ישמע מהש"ץ 'נקדישך וכו' על מנת שיוכל לענות בפועל 'קדוש וכו'[3]. ויש לזה עדיפות מאשר יאזין לש"ץ את כל הקדושה, ויסמוך על זה ששומע כעונה, וכנ"ל דאינו כעונה ממש.
וכן עולה ממה שכתב בשלחן שלמה (לרב שלמה זלמן
מירקש. סימן קד ס"ד), גבי הדין שהעומד באמצע שמו"ע ישתוק ויכוין למה
שהש"ץ אומר, "וכל מה שמותר להפסיק בק"ש לומר כפי שנתבאר בסי'
ס"ו [דהיינו קדוש וברוך], בתפלה צריך לכוין". נמצא מבואר, שעיקר
החיוב לעצור ולכוון הוא בקטעים קדוש ברוך וימלוך, ואם כן בנדו"ד ודאי
ישנה עדיפות שיענה לכך בפועל מאשר ישמע מהש"ץ. וכן בהליכות שלמה (לגש"ז
אויערבאך. הלכות תפילה פ"ח סל"ח) כתב שהחיוב לעצור ולהאזין לש"ץ
הוא באמירת הפסוקים 'קדוש' וברוך' בלבד, אבל באמירת נקדישך אינו צריך
לשתוק.
[1] ראה כה"ח סימן קד ס"ק לו. וכן משמע מדברי הביאור הלכה סימן קכה ד"ה אלא.
[2] ראה שוע"ר סימן ס"ו ס"ה (שעיקר הקדושה היא קדוש וברוך. ובסידור הכריע שגם 'ימלוך'. ולכן האוחז באמצע קריאת שמע עונה רק קטעים אלו.
[3] וראה שוע"ר סימן קט סוף ס"ה "ומכאן אתה למד .. יכול לענות קדוש עם הצבור אע"פ שהוא לא אמר ולא שמע .. נקדישך מפי הש"ץ".
