בשעה טובה, לאחר נסיעה קצרה ובירורים שונים סגרו ר' משה ור' שמוליק את העיסקה. ר' משה אינו "מבין" גדול במכוניות, אך המוכר הנאמן, חברו מילדות, ציין בפניו כי המכונית במצב מעולה. על פניו נראית כ"עיסקה מבטיחה", מכונית שמורה, "קילומטרז'" לא גבוה מאוד והמחיר סביר ביחס למחירון.
ר' משה ומשפחתו נכנסו למכונית החדשה ויצאו לטיול בן יומיים בצפון הארץ, חיוך קטן של נחת ניתן היה לראות על פניו, המכונית אף עלתה על ציפיותיו. לאחר מספר דקות, ר' משה שהחל להרגיש את החום הכבד ניסה להפעיל את המזגן, אך להפתעתו, המזגן לא פעל, החום עלה ואיתו האכזבה. "איזו חוצפה" זעק ר' משה, "מדוע הסתיר זאת ממני?!", ומיד טילפן לחבירו ושאל, "ר' שמוליק, האם ידעת שהמזגן לא עובד?", "כן" ענה לו ר' שמוליק בפשטות, "למה לא בדקת זאת לפני הקנייה?!", מתגובתו הבין שר' שמוליק מתנער מאחריות ולא מתכוון להשתתף בהוצאות תיקון המזגן. למען השלום והחבירות הוותיקה החליט לספוג את הוצאות התיקון.
עברו מספר דקות של נסיעה בכביש המהיר ופתאום מרגיש רעידות קטנות בהגה, "זה כנראה יסתדר" חשב, אך לאכזבתו הרעידות לא פסקו. בהזדמנות הראשונה עצר על מנת לוודא את מצב הגלגלים ומשראה שהכל תקין המשיך בדרכו. הבעיה חזרה על עצמה, וגם למחרת. בלית ברירה, נכנס ר' משה למוסך הקרוב על מנת לבדוק את מקור התקלה בכדי לא להיתקע בדרך חזרה לביתו, "שלדה" אמר המוסכניק, "האוטו שלך עבר תאונה, השלדה עקומה".
מיד טלפן לר' שמוליק, אך הוא מצידו סירב לשתף פעולה וטען כי אין לו עוד אחריות על הרכב. הפעם "אינני מוותר" אמר ר' משה, "אני מבטל את המכירה, כשאגיע הביתה אזמין אותו לדין תורה". לבינתיים המשיך ר' משה לנסוע במכונית לנסיעותיו הנחוצות, עד הסתדרות הענין, שבועיים לאחר מכן.
ר' משה טען: "לא רוצה מכונית בעייתית שכזו. החזר את כספי, ברצוני לבטל את המכירה". ר' שמוליק לעומתו דחה את התביעה: "אין זה מקח טעות, ביכולתך היה לבדוק את הכל לפני הקנייה. אם ברצונך לבטל את העיסקה ולהחזיר את המכונית, השאר בידי 10% מהסכום כדמי פיצוי על ביטול המקח ובנוסף דמי שימוש על הזמן שהשתמשת".
במאמר זה נדון בטענותיהם ונלמד כללים חשובים במקח טעות.
מקח טעות
נקדים שכאשר אדם קונה מחבירו חפץ מסויים, ההנחה היא שרצונו לקבל דבר שלם ללא פגם[1]. הגדרת הפגם היא ע"פ המקובל בין אנשי אותו מקום[2].
כאשר יש פגם במוצר העומד למכירה, אין המוכר רשאי להסתיר זאת מהקונה, מכיון שיש בזה גניבת דעת[3], ולפעמים גם כגניבת ממון[4]. אך אם התגלה הפגם לאחר המכירה, גם אם המוכר לא ידע מהפגם, יכול הקונה לבטל את המקח למפרע, גם לאחר כמה שנים, וזאת מכיון שלא קיבל את המוצר ששילם עבורו, והמקח היה בטעות[5]. אף אם רצון המוכר לקיים המקח, ולשם כך מוכן להחזיר את הפרש הכסף, זכות הקונה לבטל את המקח בטענה: "חפץ שלם אני רוצה"[6].
נציין, שכשנמצא פגם לאחר שהמקח עבר לרשות הקונה, עלינו לברר היכן נוצר הפגם. בנידון דידן, אע"פ שהפגם התגלה ברשות הקונה, יכול הוא לתבוע את המוכר בטענת מקח טעות, היות והקונה הוכיח (ע"י בדיקה מקצועית של בעל המוסך) שהפגם היה קיים כבר אצל המוכר, וזאת גם כאשר תהליך הקלקול ארך כמה ימים והסתיים אצל הקונה[7].
מחילת הפגם ובדיקת המוצר
למרות הנ"ל, פעמים שהתנהגות הקונה מתפרשת כמחילה על אותו הפגם. במצב זה, אנו משערים שויתר הוא על זכותו לבטל את המכירה. דין זה מצינו בדברי הרמב"ם, שכתב בנוגע למוכר מוצר והתגלה בו פגם שלא ידעו עליו לפני כן: "מחזירו אפילו לאחר כמה שנים, שזה מקח טעות הוא. והוא [=ובתנאי] שלא ישתמש במקח אחר שידע בפגם, אבל אם נשתמש בו אחר שראה הפגם – הרי זה מחל, ואינו יכול להחזיר"[8]. וכן נפסק להלכה בשו"ע[9].
נמצינו למדים, שהשתמשות במוצר לאחר גילוי הפגם מהווה מחילה, ושוב אינו יכול לבטל את העיסקה בטענת "מקח טעות".
יתר על כן, מחדש המגיד משנה, שלא רק השימוש במוצר הנמכר מהווה מחילה, אלא גם אי-ההקפדה על בדיקת המוצר לפני מכירתו. לדבריו, אם יכל הקונה לבדוק, לנסות או לטעום וכדומה, וע"י זה לגלות בקלות את הפגם, ולא הקפיד על כך – נחשב הדבר כאילו מחל מראש על הפגמים שימצאו[10].
ישנם פוסקים שלא קיבלו את דברי המגיד משנה, כיון שאינם עולים בקנה אחד עם דברי הרמב"ם, שהרי לדעת המגיד אי-ההקפדה על בדיקת המוצר, או שתיקה לאחר גילוי הפגם, מספיקים כדי להיחשב מחילה, משא"כ לדעת הרמב"ם רק שימוש במוצר נחשב למחילה[11].
לאידך, יש שפירשו את דברי המגיד משנה באופן שיתאימו לדברי הרמב"ם (ראה הערה[12]).
למעשה, בוודאי שלכתחילה על הצרכן לבדוק בצורה סבירה את המוצרים לפני קנייתם, לוודא שעומדים בציפיותיו, אחרת אי-הקפדתו על כך עלולה להתפרש כמחילה, ככל שימצאו פגמים בעתיד. אם לא בדק, ומצא פגם לאחר גמר המכירה, המוכר (שהוא מוחזק במעות התשלום) יוכל לומר "קים לי" כדעת הרב המגיד (ז.א. לא ניתן להוציא מהמוכר כיון שדעת הרב המגיד פוטרת אותו).
בנידון דידן, נראה היה לומר בהשקפה ראשונה, שהצדק עם המוכר לכל הדיעות, זאת מכיון שר' משה לא בדק את המכונית, ואף השתמש במכונית לאחר גילוי הפגם, כך שאף לדעת הרמב"ם זוהי מחילה. אמנם לאור הנלמד להלן, נווכח לדעת שלא בכל מצב השימוש נחשב למחילה.
שימוש לאחר גילוי הפגם
להבנת דין זה, נקדים מצב דומה מהלכות אונאה: כשמוכר אדם חפץ לחבירו יותר משתות (=שישית) משוויו, המקח בטל[13]. אך אם הודיע הקונה למוכר על האונאה לפני השימוש, כתב על כך הריטב"א[14] שאין זו מחילה. נחלקו הפוסקים האם דין זה נאמר גם לגבי מקח פגום, האם נאמר שעקב הודעתו אין שימושו נחשב למחילה, היות שבזאת מגלה בדעתו שאינו מוחל על הפגם.
דעת המחנה אפרים[15] שניתן ללמוד מהלכות אונאה למקח פגום, ולכן אם הודיע למוכר על הפגם לפני שימושו יכול להחזיר את החפץ מדין מקח טעות, ואין שימושו נחשב למחילה[16].
אמנם ה"גליא מסכת"[17] אינו מקבל השוואה זו, ומבאר בארוכה שאונאה שונה לחלוטין ממקח פגום: באונאה הן המוכר והן הלוקח מעוניינים בקיום העיסקה, ותביעת הקונה היא רק על המחיר המופרז, לעומת זאת לגבי מקח פגום אין הקונה מעוניין בקיום המקח כלל, ולכן, לא יעלה על הדעת שהקונה השתמש ביודעין בדבר שאינו שלו, כי "אחזוקי אינשי בגזלנותא לא מחזיקינן", וממילא מניחים אנו ששימושו היה מחמת שהתפייס ומחל. לפי זה, מסיים ה"גליא מסכת", אינו מסתבר לומר שע"י הודעתו על מציאת הפגם יוכל להשתמש, כי ההודעה באה לגלות את דעתו שאינו מוחל, ואילו שימושו מוכיח את ההיפך הגמור – שהתפייס ומחל, אחרת נמצא שהשתמש בדבר שאינו שלו.
על אף הסברו הבהיר של ה"גליא מסכת", מחזק הנחלת צבי[18] את ידי המחנה אפרים, ולדעתו הן באונאה והן בפגם ברגע שמודיע הקונה למוכר על האונאה או על הפגם המקח מתבטל, וכדי לקנותו בחזרה זקוק הוא לקנין מחדש, אם כן שימושו בחפץ לאחר ההודעתו לא מהווה מחילה, כי בהודעתו הוא ביטל את המכירה ושימושו אינו מקנה לו את החפץ בחזרה.
ישנם מצבים נוספים בהם השימוש אינו מהווה מחילה. אחד מהם הוא שימוש באונס: כשלא היה לקונה ברירה אחרת, כי אם להשתמש בחפץ. במקרה זה וודאי שיכול הוא לבטל את המקח. לדוגמה: בית שנמצאו בו פגמים ואינו יכול לצאת ממנו לרחוב עד שימצא בית אחר[19].
דמי שימוש ופיצויים
לאחר כל זאת, עלינו לדון בטענת ר' שמוליק שדורש את דמי השימוש: ההלכה קובעת[20] שהמוכר קרקע לחבירו ואכל הקונה את פירותיה ולאחר זמן מצא פגם בקרקע – אם רוצה הוא להחזיר את הקרקע, עליו להחזיר גם את הפירות שאכל. אם כן, באותם מקרים שאין בשימוש משום מחילה, אם מחזיר הוא את המקח לאחר שהשתמש בו, עליו לשלם את דמי השימוש.
הטעם לכך הוא[21]: לאחר שהתבטלה העיסקה, התברר למפרע שהקניה הייתה בטעות, וממילא גם הפירות שאכל לא היו שלו. כי אילו המוכר היה יודע שמתעתד לבטל את העיסקה, לא היה נותן לו פירות בחינם, א"כ הפירות הם כגזל בידו וחייב להחזירם[22].
לפי זה, זכותו של ר' שמוליק המוכר לדרוש דמי שימוש מר' משה.
לגבי הפיצויים שדרש ר' שמוליק: אילו מדובר היה בביטול מקח יזום של הקונה, היינו מחייבים אותו בפיצויים ככל שזה תואם להסכם שביניהם או למנהג המקום. אך בנידון דידן, שהמקח פגום ומבטל הוא את המכירה מכוח מקח טעות – פטור הוא מתשלום פיצויים.
מום עובר
האם יכול המוכר לקיים את המכירה ע"י תיקון התקלה?
מעשה בראובן שמכר בית לשמעון, השניים סיכמו ביניהם שלא יבטלו את העיסקה עד גמר המכירה בעוד שלשה חודשים. בינתיים נכנסו גויים לתוך הבית, קלקלו את הקירות ועקרו את הדלתות והחלונות. בתום שלשה חודשים, נכנס שמעון לביתו החדש ומגלה את הנזק שנעשה וברצותו לבטל את המקח. המוכר לעומתו מעדיף לקיים את המקח ולשלם על התיקונים. מעשה זה בא לפני הרא"ש והורה שיכול המוכר לקיים את המקח ולנכות מסכום המכירה עבור התיקונים, זאת מכיון שעדיין שם "בית" עליו והפגם אינו יסודי הפוגע במהותו של הבית אלא עובר הוא ע"י תיקון[23].
בנידון דידן, אילו היתה התביעה על המזגן או כל פריט אחר שאינו חלק מהותי במכונית, וכ"ש אם אינו מגוף המכונית כלל, לא היינו מבטלים את המקח, אלא דורשים מהמוכר דמי התיקון. אך כאן שמדובר בפגם מהותי, בחלקים החשובים ביותר במכונית, אם לא יגיעו להסדר ביניהם הרי זה מקח טעות. וכן יהיה הדין בנוגע לפריט מהווי אחר במקח[24].
נציין, שגם במקרים שהקונה השתמש במקח לאחר גילוי הפגם, אם המוכר משלם את התיקונים ומקיים בכך את המקח, אין השימוש מעיד על מחילה[25].
למעשה:
לגבי תקלת המזגן, אין לקונה זכות לבטל את המקח, היות ויכל לבדוק ולא הקפיד על כך (כדברי המגיד משנה הנ"ל). ואע"פ שהטעם שלא הקפיד על הבדיקה הוא משום שסמך על דברי חבירו המוכר שאין תקלות ברכב, ובמקרה כזה כתבו הפוסקים שאי-בדיקתו אינה נחשבת למחילה[26], אמנם כיון שכבר השתמש במכונית שימושו נחשב למחילה. ובפרט שמחל בפירוש כשקיבל על עצמו את הוצאות התיקונים.
אך לגבי השלדה, אי-ההקפדה על הבדיקה אינה מעידה על מחילת הפגם, כי פגם כזה לא היה מוצא בבדיקה רגילה, ואין עליו חיוב לבדוק את המכונית בצורה מעמיקה יותר ע"י מכון רישוי[27], ובפרט אם מדובר בבעיה שאינה שכיחה[28]. וכן, מצד המשך השימוש ברכב, היות שלא היתה לו אלטרנטיבה אחרת מאשר לחזור עם המכונית למקום מגוריו, א"כ נחשב אנוס בדבר. וכן הדין לכל הנסיעות שהם בגדר זה. ניתן לצרף לכך גם את דעת הפוסקים המתירים שימוש במקח לאחר הודעה למוכר על הפגם, ולפי כל זה באפשרותו לבטל את המקח.
כמובן, שהעדיפות הראשונה היא שיתפשרו ביניהם, ושהמוכר ישלם דמי התיקון (כששייך לתקן). אך על פי הדין, בפגם מהותי כזה המקח בטל.
נציין, כי גם במקרה שלא מבטלים את המקח מחמת הפגם, יש להתייחס גם לגובה התשלום ששילם הקונה, אם הוא יותר משתות (=שישית) מהערך הנוכחי של החפץ (שבדרך כלל ערכו יורד מחמת הפגם), המקח בטל מחמת האונאה. ואם הוא רק שתות בדיוק – יחזיר המוכר את האונאה והמקח קיים[29].
לאור הדברים הנ"ל למדנו כמה כללים לקניית חפץ:
א. אם המוכר יודע על פגם אסור לו להסתיר זאת מהקונה.
ב. על הקונה לבדוק המקח בצורה סבירה לפני קנייתו.
ג. אם נתגלה הפגם לאחר הקנייה יש להודיע זאת מיד למוכר.
ד. במצב זה, אין להשתמש במוצר ללא רשות
מהמוכר (למעט מקרה של אונס).
[1] שו"ע סי' רלב ס"ז.
[2] שו"ע סי' רלב ס"ו.
[3] שו"ע סי' רכח ס"ו, סמ"ע שם סק"ז.
[4] במקרה שנגרם לקונה הפסד ממון, ראה שו"ע הלכות אונאה סי"א.
[5] שו"ע סי' רלב ס"ג.
[6] שו"ע סי' רלב ס"ד. חוץ ממצבים מסויימים שמוכן המוכר לתקן את הפגם, כדלהלן.
[7] שו"ע ריש סי' רכד, סי' רל ס"ז וסמ"ע שם סקי"ד, סי' רלב סי"א וטז ובסמ"ע שם סקל"ה.
[8] רמב"ם הלכות מכירה פט"ו ה"ג.
[9] שו"ע סי' רלב ס"ג.
[10] מגיד משנה שם, והסמ"ע שם סק"י הביא דבריו להלכה. רדב"ז ח"ד סי' קלו.
[11] משנה למלך שם, וראה שו"ת ראנ"ח סי' מ"א שהרי"ף, הרא"ש והרמב"ם חולקים על המגיד משנה. וראה מהרשד"ם סי' שפה שכתב שהמגיד משנה הוא דעת יחיד (ויש שחלקו עליו), ערוך השלחן שם אות ה'. וראה משנה למלך שהוסיף שאם הקונה לא שילם עדיין, אי בדיקתו אינה מעידה על מחילה. ראה מהריט"ץ סי' רכה.
[12] השבות יעקב ח"ג סי' קסט ביאר שהמגיד משנה התייחס רק למצב שעומדים לפני גמר המקח, שאז אי-הקפדה על בדיקה מהווה מחילה, אך אם התגלה הפגם לאחר גמר המקח רק שימוש מעיד על מחילה. הנתיבות בביאורים סק"א הבין אחרת, שגם להמגיד משנה צריך שימוש כדי ללמד על מחילה, אלא שהרמב"ם הזכיר רק מצב שכבר גילה את הפגם והשתמש, ואילו המגיד משנה בא ללמדנו שגם כשלא הקפיד על בדיקת המוצר והשתמש – נחשב שמחל. ועיין חכמת שלמה שביאר באופן אחר ודחה את הסבר הנתיבות. גם הפת"ש דחה את דברי הנתיבות ונטה לומר כדברי השבות יעקב.
[13] קונה שהחליט להשתמש בחפץ, למרות שגילה שהטעו אותו במחיר (יותר משתות) – נחשב שימושו למחילה על היתרה.
[14] הובא בשיטה מקובצת בב"מ נ ע"ב ד"ה יתר על שתות.
[15] מחנה אפרים הלכות אונאה סי' ה, הו"ד גם בחידושי רע"א.
[16] אלא שמ"מ מחובתו לשלם את דמי השימוש, כי מתברר שהשתמש בחפץ שאינו שלו, כפי שנרחיב לקמן.
[17] סי' י. וכן בערוך השלחן שם סובר שאם הקונה יודע את הדין, אפילו כשהודיע הוי מחילה.
[18] (בעל הפתחי תשובה) על סי' רלב ס"ג.
[19] פתחי תשובה שם סק"א.
[20] שו"ע סי' רלב סט"ו.
[21] סמ"ע שם סקל"ג. וי"א שהסיבה היא משום ריבית.
[22] כאשר הוא כעת במצב שאינו אנוס.
[23] רא"ש כלל צ"ו ס"ו, שו"ע סי' רלב ס"ה. וראה הר"י מיגאש סי' נא במקרה דומה, שהעלה שכל עוד נצרך להרוס ולבנות מחדש בגוף הבית, כגון כותל שנבנה מחומר בניי' שונה מהסיכום הראשוני, כיון ש"פנים חדשות באו לכאן" בגוף הבית, מה שלא היה בעת גמר המכירה, הוי מקח טעות. אך לתקן מכשול שאינו חלק מגוף הבית ינכה לו מסכום המכר ויתקן. מפשטות לשון הרא"ש והר"י מיגאש נראה שחולקים הם זה על זה, וכן למד ה"אור שמח" על הרמב"ם הל' מכירה פי"ז ה"ט והוסיף שם שהרמב"ם סובר כהרא"ש. אך לכאורה לא נראה כן מלשון הרמ"א והנתיבות (חידושים סק"ז) שכורכים את שתי השיטות יחד. במקרה שמחיר התיקון עולה עד לשווי חצי מהמקח, כתב הדברי חיים (הובא בהלכות אונאה להרי פישל) שהמקח בטל.
[24] ובפרט לפי דברי הר"י מיגאש הנ"ל אם זקוק לשנות חלק מגוף המכונית, כגון מנוע וכדומה שאז "פנים חדשות באו לכאן".
[25] שו"ת מנחת יצחק ח"ז סי' קכז. שכיון שאינו מחזיר את החפץ אלא מקיים את המקח, שימוש אינו ראיה על מחילה, וה"ז דומה לאונאת שתות שקנה ומחזיר את האונאה.
[26] שו"ת מהרשד"ם סי' שפה, וראה גם חכמת שלמה. פתחי חושן אונאה פי"ג הערה טו.
[27] עיין כסף הקדשים על סמ"ע סק"י שאם הבדיקה כרוכה בהוצאת ממון אין אי-ההקפדה על הבדיקה מתפרשת כמחילה. וכן מלשון המגיד משנה נראה שלא דרש בדיקה מעמיקה שיש בה טרחה והשקעת זמן רב.
[28] חכמת שלמה שם.
כמו כן, קשה לומר שגם על פגם מהותי שכזה יחמיר המגיד משנה להחשיב את אי-ההקפדה על בדיקה כמחילה, כי בוודאי כוונת הקונה הייתה לקנות מכונית שיוכל לנסוע איתה, ולא מכונית בעייתית כזו שיכולה גם לסכן את בטיחות הנוסעים. וכן יהיה הדין במקרה שצריכים להחליף מנוע, וכדומה. ואולי ניתן להשוות זאת למוכר מין אחד וקיבל מין אחר. עיין בשו"ת פני משה ח"ב סי' נה ודברי חיים ח"ב חו"מ לו שבשני מינים גם המגיד משנה יודה.
[29] שער המשפט סי' רלב ס"ג אות ב. עד שתות מחזיר לו את ההפרש, למעלה מזה מבטל את המכירה.
כל התכנים שבמדור "מאמרים בהלכה" הם על דעת כותב המאמר בלבד. ואינם תחת פיקוחו של הרב הגאון מאיר אהרון שליט"א. הרב מפקח אך על התוכן הנמצא ב"שו"ת" האתר ו"פינת ההלכה", וכל הפסקים נדרשים לדעתו והסכמתו. עם זאת מובן כי הרבנים הכותבים באתר הנם ללא ספק תלמידי חכמים ויראי שמיים.
