שאלה:
בדיני ברכת הלבנה, אם הלבנה אינה ניראית היטב, (עננים שמכסים אותה חלקית', עננים שקופים במידה מסויימת) האם ניתן לברך?
תשובה:
ההלכה קובעת שאת ברכת הלבנה צריך לברך בלילה בזמן "שהלבנה זורחת ונהנין מאורה", וכתבו האחרונים שפירוש "זורחת" הוא שתהיה זריחת הלבנה ניכרת ע"ג הקרקע.
כשיש *עננים המסתירים את הלבנה כגון: בימות החורף וכדומה, תלוי:
עננים עבים (אטומים) – אסור לברך, כיון שאינו נהנה מאור הלבנה.
עננים דקים (קלושים) – מותר לברך, בתנאי שהלבנה נראית מהם ונהנה ממנה, שיכול להכיר דברים
שניכרים לאור הלבנה.
*ולאו דווקא עננים אלא הוא הדין לכל סוגי המחיצות שמסתירות את הלבנה.
המשער שתתכסה הלבנה תוך כדי ברכתו
אדם שרואה את הלבנה, אך יודע שאם יתחיל לברך לא יספיק לסיים הברכה קודם שתתכסה הלבנה, כגון שהעננים 'שטים' לכיוון הלבנה.
מג"א ומשנ"ב בשם הרדב"ז – אסור לברך.
הגאון ר"ח מצאנז – מותר לברך.
עיין טעמם במקורות.
לקדש את הלבנה בתוך כדי דיבור אחר שנתכסתה
אדם שרואה כיצד הלבנה נכסית מעיניו האם יכול לברך תוך כדי דיבור לכיסויה
מג"א ומשנ"ב בשם הרדב"ז – אסור לברך.
הגאון ר"ח מצאנז – מותר לברך.
עיין טעמם במקורות.
ולהלכה משום ספק ברכות אינו יכול לברך
מקורות
או"ח סימן תכ"ו ס"א. מג"א שם. משנ"ב שם סק"ב. ובביה"ל שם ד"ה ונהנין מאורה.
אדם שרואה את הלבנה, אך יודע שאם יתחיל לברך לא יספיק לסיים הברכה קודם שתתכסה הלבנה/ אדם שלא התחיל לברך ונתכסתה הלבנה:
טעם המחלוקת:
הגאון מצאנז מדמה דין ברכת הלבנה לדין ברכת ברקים ורעמים בסימן רכ"ז ס"ג, במחבר שם: הָיָה יוֹשֵׁב בְּבֵית הַכִּסֵא וְשָׁמַע קוֹל רַעַם אוֹ רָאָה בָּרָק, אִם יָכוֹל לָצֵאת וּלְבָרֵךְ תּוֹךְ כְּדֵי דִּבּוּר, יֵצֵא; וְאִם לָאו, לֹא יֵצֵא. וא"כ ה"ה הכא בנתכסתה הלבנה שיכול לברך בתוך כדי דיבור לרגע האחרון של זריחת הלבנה.
לעומת זאת המשנ"ב סובר שיש חילוק בין ברכת רעם וברק שנתקנה על מנהגו של עולם, שלכן יכול לברך גם בתוך כדי דיבור לרעם ולברק, לבין ברכת הלבנה שצריך שייהנה לאורה ועל כן אחרי שנגמרה ההנאה (כלומר נתכסתה הלבנה ואינו נהנה מאורה) שוב אינו יכול לברך, וכמו הדין בסימן קס"ז ס"ח לגבי השוכח לברך המוציא, שאם גמר סעודתו אינו יכול לברך המוציא, ומשמע שם שאפי' תוך כדי דיבור אסור.
