קריאת עשרת הדברות לילדים
שאלה:
- האם מותר/ראוי לארגן מנין לקריאת עשרת הדברות עבור ילדים בחג השבועות אחר הצהריים?
תשובה:
- מעיקר הדין זמן קריאת התורה בשבת וחג הוא כל היום, אלא שלכתחילה מצוה לקרוא בשחרית. לכן בשעת הדחק שקשה להביא את אותם ילדים לשמיעת עשרת הדברות בבוקר, ניתן לארגן עבורם מנין אחר הצהריים[1].
שאלה:
- כשמארגנים מנין לקריאת עשרת הדברות אחרי הצהריים, האם צריך אז להוציא גם ס"ת שני למפטיר?
תשובה:
- פשוט שגם במנין לקריאת התורה המתקיים בחג אחר הצהריים יש להוציא ב' ס"ת כדי לקרוא גם מפטיר בפרשת המוספין כתקנת רבנן סבוראי וכנפסק בשולחן ערוך[2].
שאלה:
- האם מי ששומע קריה"ת בבוקר בתפילת שחרית יכול לכוון לא לצאת ידי חובה בשמיעה זו כדי להיות חלק מהשישה בקריאה שתתקיים בצהריים?
תשובה:
- מי שמכוון בשעת שמיעת קריאת התורה בשחרית לא לצאת בה ידי חובה, יכול להצטרף אחר כך למנין אחר לקריאת התורה[3].
שאלה:
- השומע קריאת התורה בשחרית, האם יכול לעשות תנאי: שאם לא יתקיים מנין נוסף בצהריים הריני יוצא י"ח עכשיו ואם יתקיים מנין נוסף הריני מתכוין שלא לצאת עכשיו?
תשובה:
- אפשר ומועיל לעשות תנאי כזה[4].
שאלה:
- האם גם הבעל-קורא של שחרית בעצמו יכול להתנות כנ"ל – שאם יתקיים מנין נוסף בצהריים הריני מכוין לא לצאת כעת בקריאת עצמי?
תשובה:
- במקום צורך גדול גם הבעל קורא של שחרית בעצמו יכול להתנות כך[5].
שאלה:
- בפסקי תשובות סימן קמ"ג אות א' מביא מהמקור חיים ומהשערי אפרים שציבור שאין להם מנין רשאים להוציא ס"ת ולקרוא בו בלי ברכות. האם ניתן לעשות כך כדי להשמיע לילדים את עשרת הדברות?
תשובה:
- אין לנו אלא את דברי הרבי, שהורה במפורש להביא את הילדים לבית הכנסת לשמיעת עשרת הדברות "בציבור ובברכה לפניה ולאחריה"[6].
מקורות:
[1] משנה ברורה סי' קלה ס"ק א: "דבדיעבד כל היום זמנה מכל מקום לכתחלה מצוה להקדים". שם ס"ק ה: "אם בטלו רק בשחרית הקריאה ובמנחה כבר מצאו מנוחה אם יש פנאי לקרות כל הסדרה יקראו במנחה כל הסדרה". וראה שוע"ר סי' פט ס"א ש"בשעת הדחק" עושים "לכתחילה" כדין של "בדיעבד". וראה שו"ת שבט הלוי ח"ד סי' טו.
[2] ראה שוע"ר סי' תפח ס"ו.
[3] ראה שו"ת ציץ אליעזר ח"ו סי' לו. וראה הערה הבאה.
[4] ע"פ שוע"ר סי' תפט סי"ב: "ומי שרוצה לדקדק לספור בצאת הכוכבים והוא מתפלל ערבית מבעוד יום עם צבור המתפללין ערבית עם סמוך לחשיכה וסופרים בבין השמשות טוב שיספור עמהם בלא ברכה ויחשוב בדעתו אם אשכח לספור בלילה הריני סומך על ספירה זו לצאת בה ידי חובתי ואם לא אשכח בלילה הרי דעתי עכשיו שלא לצאת בספירה זו שאף להאומרים שמצות אין צריכות כוונה לצאת בהן ידי חובתו מכל מקום כשמכוין בפירוש שלא לצאת בהן ידי חובתו בודאי אינו יוצא בעל כרחו ולפיכך כשיזכור בלילה יספור בברכה". וראה עוד שם סי' מו ס"ט. ובהגהות רבי עקיבא איגר על השו"ע שם.
[5] ראה מטה אפרים סי' תקפה ס"ט: "אם צריך לתקוע בבוקר בשביל יחיד חולה וכיוצא בו ואין דעתו נוחה שיצא בתקיעות אלו שתוקע ביחיד, יוכל לכוין שאינו רוצה לצאת ידי חובת עצמו בתקיעות אלו ויוצא אח"כ במה שתוקע לציבור". אמנם, מדברי שוע"ר עולה שלכתחילה אין להוציא אחרים כשהוא עצמו מכוין לא לצאת, אלא אם כן הוא שעת הדחק, ראה סי' רעג ס"ו: "יכול אדם לקדש לאחרים אף על פי שאינו אוכל עמהם ואין בזה משום קידוש שלא במקום סעודה כיון שלהשומעים היוצאים ידי חובתן הוא מקום סעודה ומכל מקום כיון שהוא אינו יוצא ידי חובתו בקידוש זה כו' אין לו לקדש לאחרים לכתחלה אלא אם כן הם אינם יודעים לקדש בעצמם". וכעין זה כתב גם בסי' קסז סכ"ג: "שאף מי שאינו מחויב בדבר מפני שכבר יצא ידי חובתו יכול לברך למי שעדיין לא יצא ואינו יודע לברך לעצמו כגון לקדש קידוש היום לנשים ועמי הארץ לפי שבמצות שהן חובה כל ישראל ערבים זה בזה וגם הוא נקרא מחויב בדבר כשחבירו לא יצא ידי חובתו עדיין".
[6] לקוטי שיחות חכ"ג עמ' 250.
