שאלה:
אשתי אחרי 5 חודשים מהלידה, מהלידה לא היתה לה מחזור, ועכשיו ראתה דם כמו תחילת מחזור אבל רק יום אחד, אחרי יום הפסיק. אני מחשיב את זה כמו מחזור 5 ו7 או כתם רגיל ולעשות באותו יום הפסק טהרה?
תשובה:
להסיר הספק יש להדגיש שראיה קצרה דינה כראיה גמורה ולא ככתם. כתם הוא דימום קל מאוד שלא בהרגשה ולא בבדיקה, אבל דימום ממשי אפילו אם הוא נמשך יום אחד בלבד דינו כראיה גמורה.
על כל פנים, גם בראיה וגם בכתם צריך להמתין חמישה ימים לפני הפסק טהרה, ורק לאמ"כ מתחילים למנות שבעה נקיים.
על כן, במקרה זה יש להמתין חמישה ימים ולעשות הפסק, ורק אז למנות שבעה נקיים.
כמו כן יש לחוש לעונת החודש (אותו תאריך בחודש ואותה העונה) וכן לעונה בינונית (שלושים יום מראיה זו, כולל את יום הראיה ואת יום השלושים, וחוששת לילה ויום).
מקורות הדין:
כתב השו"ע וז"ל: הפולטת שכבת זרע בימי ספירתה אם הוא תוך ו' עונות לשמושה סותרת אותו יום, לפיכך המשמשת מטתה וראתה אחר כך ופסקה, אינה מתחלת לספור ז' נקיים עד שיעברו עליה ו' עונות שלימות שמא תפלוט לפיכך אינה מתחלת לספור עד יום ה' לשמושה. כגון, אם שמשה במוצאי שבת, אינה מתחלת לספור עד יום ה', דקי"ל אין שכבת זרע מסריח עד שיעברו עליו שש עונות שלימות מעת לעת. ואם שמשה במוצאי שבת ופלטה ליל ד' קודם עת שימושה במוצאי שבת, עדיין היא עומדת בתוך עונה ששית לשמושה וסותרת, הילכך יום ה' יהיה יום ראשון לספירתה, ותפסוק יום ד' לעת ערב.
אמנם הרמ"א חולק בזה וכתב "ויש שכתבו שיש להמתין עוד יום אחד, דהיינו שלא תתחיל למנות עד יום השישי והוא יהיה יום ראשון לספירתה… וכן נוהגים בכל מדינות אלו ואין לשנות".
פירוש, מעיקר הדין אפשר למנות ז"נ מיד שפוסקת לראות, ואם תפלוט שכבת זרע, תסתור אותו היום בלבד, וצריכה להשלים עליו עוד יום, אך אינה סותרת למפרע. ומחשש שמא תפלוט ולא תדע, תקנו שתספור רק אחר זמן פליטה, וקיי"ל זמן פליטה המטמא הוא ו' עונות שלימות , ואח"כ הוי כמיא בעלמא. ע"כ עליה להמתין ד' ימים, כמש"כ המחבר דיום הראשון אינו שלם.
ולדברי המחבר, אם לא שימשה יכולה להפסיק בטהרה מיד, ורק אם שימשה עליה להמתין ארבעה ימים ובסיום יום הרביעי תוכל לעשות הפסק.
ואילו הרמ"א כתב להמתין עוד יום, וטעמו, דחיישינן שמא תשמש ביום ראשון בין השמשות ותסבור שהוא יום ואפשר שהוא לילה והיא תסבור שעדיין יום הוא, נמצא שלפי זה יהיו כלים ו' עונות שלה בסוף יום רביעי, ולילה שלאחריו יהיה להתחלת נקיים, ובאמת היה אז לילה ולא כלו ו' עונות שלה עד תחילת הלילה של יום חמישי, על כן החמירו להוסיף עוד יום אחד כאילו שימשה ביום שלאחריו ולהמתין תמיד חמישה ימים דמעתה אי אפשר לבוא לידי טעות בין שימשה ובין לא שימשה,
והוסיף הרמ"א ויש שכתבו שעכשיו אין לחלק בין שמשה עם בעלה ללא שמשה, וכל אשה שרואה אפילו כתם, צריכה להמתין חמישה ימים עם יום שראתה בו ותפסוק לעת ערב, ותספור שבעה נקיים, וכן נוהגים במדינות אלו ואין לשנות.
פירוש, דלדעת השו"ע אף אם היתה טהורה, אפשר לספור ארבעה ימים מהתשמיש האחרון, ואילו הרמ"א מחמיר שתמיד צריך להמתין חמישה ימים מזמן שנטמאה אפילו לא שימשה. ( ורק אם היתה טמאה קודם, כגון שסתרה השבעה נקיים או שהיתה טמאה לידה ולא טבלה ועכשיו ראתה דם אפשר שתפסוק מיד.)
ובנידון המניקה, כתב השו"ע וז"ל: מעוברת לאחר שלשה חדשים לעיבורה ומניקה כל עשרים וארבעה חודש אחר לידת הולד אינה קובעת וסת אפילו מת הולד או גמלתו שדמים מסולקים מהן כל זמן עיבורה וכל עשרים וארבעה חודש.
ומ"מ חוששת לראיה שתראה כדרך שחוששת לוסת שאינו קבוע.
ושוע"ר שם הוסיף שחוששת אף לעונה בינונית.
שו"ע יו"ד סימן קצ"ו סעיף י"א וברמ"א שם, ובט"ז ס"ק ה', ז'. ובש"ך ס"ק כ'. ושעורי שבה"ל שם.
שו"ע סימן קפ"ט סעיף ל"ג ושוע"ר ס"ק קי"ד.
שו"ע קפ"ט סעיף א,ב, ושוע"ר שם ס"ק א,
