שאלה:
אישה נדה ובעלה שאוכלים האחד מאכל בשרי והשנייה מאכל חלבי באותו השולחן. האם צריכים לצורך זה שני היכרים, אחד מצד הרחקות בתקופת הנדה ואחד מצד איסור אכילת בשר וחלב באותו שולחן?
תשובה:
כשיושב הזוג בשלחן אחד ואוכלים בנפרד בשרי ובנפרד חלבי, די בהיכר אחד הצריך להיות ממילא כשאוכלים בשרי וחלבי על שולחן אחד.
מקורות :
חוט שני נדה סי' קצה ס"ג אות יב, שיעורי שבט הלוי סי' קצה ס"ג סוף אות ג, משנת יוסף ח"ט סי' קפז אות ג, אהל יעקב סי' קצה ס"ג אות ו, סוגה בשושנים (לרב אליהו וינד) פ"ד סכ"ו.
ודבר זה מובן גם בפשטות שהרי רוב הראשונים למדו את המשנה בשבת דף יא ע"א "לא יאכל הזב עם הזבה מפני הרגל עבירה" שממנה למדו בכ"ש שהאשה בנדתה יש לאסור על בעלה לאכול עמה עד שתטהר שהכוונה היא שאין לאכול כלל על שולחן אחד אא"כ יפרסו מפה להיכר. וענין ההיכר הוא להזכיר לבני הזוג שלא לאכול מקערה אחת, שהדבר מביא לידי חיבה. כפירוש זה פירשו רוב הראשונים ביניהם השאילתות, הראב"ד, וכתב הרב המגיד שכך סוברים גם הרמב"ן והרשב"א, וכ"כ גם הר"ן הריטב"א הרשב"ץ ועוד. למעט שיטת הרא"ש שהבין שהמשנה מדברת בשולחנות של ימיהם שהיו קטנים מאוד וכל אחד היה אוכל בשולחן נפרד וכשאוכלים שניהם בשולחן אחד זהו דרך חיבה ויש לחוש להרגל עבירה. משא"כ בשולחנות שלנו שהם גדולים ואין בהם דרך חיבה, ולכן ניתן לאכול עליהם גם ללא היכר. אולם בפסקי הרא"ש כתב שגם בשולחן גדול יש לעשות היכר שישימו קנקן גדול ביניהם. השו"ע פסק בסי' קצה ס"ג כרוב הראשונים שיש לשים היכר אף בשולחנות שלנו שמא יבואו לאכול מקערה אחת. והנה חשש זה הוא אותו החשש המובא בחולין דף קז ע"א ובשו"ע יו"ד סי' פח ס"ב לגבי שני אכסנאים המכירים זה את זה שאוכלים על שולחן אחד זה בשר וזה גבינה וכמו ששם כתבו הפוסקים שמועיל ההיכר למנוע אכילה של האחד מן השני הוא הדין שיועיל גם לענין נדה ואף לשני הדינים יחדיו.
וגם דלא לשתמיט שום פוסק מלהזכיר שההיכר שעושין בין איש ואשתו לא מהני כשאוכלין בשר וחלב.
ואף מסברא יש לומר כן שכמו לענין הדלקת הנר ביו"ט שחל בשבת עולה הדלקת נר אחד גם לשבת וגם ליום טוב שהרי מטרת הדלקת הנר אחת היא (עונג שבת, שלום בית) ולא יעלה על דעתנו שצריך להדליק נר אחד בנפרד לשבת ועוד אחד ליו"ט, וא"כ גם בנידו"ד שמטרת ההיכר אחת היא למנוע אכילה מקערה אחת, לכן היכר אחד עולה לשני הדינים.
אך יש עוד לדון מצד גובה ההיכר, שבדין היכר של בשר וחלב כתב הד"מ סי' פח אות א בשם האו"ה שצריך שהמנורה תהיה גבוה קצת וכ"כ הט"ז סק"ד, ואם כך כדי שיעלה ההיכר לשני הדינים יש להניח היכר גבוה קצת. אמנם כתב בשיעורי שבט הלוי בסי' קצה ס"ג אות ג שאף שמדמים דין היכר של נדה להיכר בין בשר לחלב ולכן צריך שההיכר יהיה גבוה קצת אך מנהג העולם להניח אפילו טבעת וכד' ומחשיבים להיכר אם הוא דבר הניכר לשניהם וכן משמע מסתימת הפוסקים.
אמנם בפסקי דינים צ"צ יו"ד סי' קצה ס"ג כתב "וכן מנורה הוי היכר, אם הוא גבוה קצת" ונראה שהשווה בין ההיכר של נדה להכיר של בין בשר לחלב לגמרי. ולכן יש להניח הכיר גבוה קצת בכדי שיעלה היכר אחד לשני הדינים יחדיו.
