שאלה:
אישה שעברה ניתוח לשינוי מין מנקבה לזכר, ומגיעה לבית הכנסת, או לדוכן הנחת תפילין, איך להתייחס אליה?
תשובה:
מי שעברה
ניתוח לשינוי צורת גופה מנקבה לזכר, גם אם מבחינה חיצונית נדמית כזכר לחלוטין, מכל
מקום נשארה במהותה נקבה לכל דבר[1].
משום כך, אין לה להיכנס לבית הכנסת לעזרת הגברים, הן מחמת דיני צניעות, דהיינו חובת
ההפרדה בין גברים לנשים לשם מניעת מכשול[2],
והן מחמת החשש שמא יצרפוה למנין או יעלוה לתורה או אף ימנוה לשליח ציבור. גם לעזרת
נשים אל לה להיכנס כל עוד נראית כזכר, על מנת לא לגרום מבוכה והפרעה לציבור
המתפללות, אלא אם כן תתלבש כאישה (כנדרש ממנה על פי דין – להיותה אישה) ותצליח
להסוות על ידי כך את מראה הזכרי – אזי תוכל להיכנס לעזרת נשים[3].
על פי האמור, פשוט שאין להניח לה תפילין. למרות כל הנ"ל, יש להשתדל לקרבה
ליהדות בכל מה דאפשר[4].
[1] שו"ת ושב ורפא ח"ב סי' עט. תחומין חכ"א עמ' 120.
וראה בשו"ת ושב ורפא שם, שמה שמצאנו שנחלקו הפוסקים בדורות עברו אם דינה כזכר או כנקבה (ראה ספר יוסף את אחיו לרבי יוסף פאלאג'י, מערכת גימל אות ה, שנחלק בזה עם ידידו רבי אליא אבועלעפיא), שם מדובר במי שנשתנה טבעה מאליו (בדרך "מקרה") ולחלוטין ("בכל מכל כל") מנקבה לזכר, ולא חיצונית בלבד באופן מלאכותי ע"י ניתוח. וראה שו"ת ציץ אליעזר חכ"ב סי' ב שהכריע (במקרה של שינוי טבעי ומוחלט כנ"ל) שיש לדונה כאנדרוגינוס.
למרות האמור, לגבי איסורים התלויים בהרהור עבירה בלבד, כגון טפח באישה ערווה וקול באשה ערווה (ופיסוק רגליים בלבישת מכנסיים) – ראה שו"ע אדה"ז סי' עה ס"א וס"ו, אם בפועל אין לגביה הרהורי עבירה, אין דינה כאישה לגבי דינים אלו.
[2] ראה שו"ע אה"ע סי' כ וסי' כא.
[3] על פי שו"ת ושב ורפא שם.
[4] וכן כתב בשו"ת הנ"ל בשם בעל הציץ אליעזר. ועל פי האמור בפנים מובן ופשוט שאין לה להשתתף בשיעורים ואירועים של גברים (למרות שנראית כגבר), אלא הקירוב ייעשה יותר באופן פרטני ואישי.
