בעז"ה בחג השבועות יתקיים בהוראת הרבנים מניין לקריאת התורה, האם עלי לברך שהחיינו כשאראה את חברי?
תשובה
אין נוהגין לברך שהחיינו על ראיית חבר לאחר שלושים יום, ואפשר לומר רק 'שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה' בלא הברכה. ומ"מ מי שמברך על ראיית חברו שחביב עליו הרבה ושמח בראייתו לאחר ל' יום שלא ראהו אין זה ברכה לבטלה. – והעצה לברך ברכה זו היא ע"י שילבש בגד חדש או יאכל פרי חדש ויברך שהחיינו ויכון גם על חברו.
אמנם אם החבר היה במצב סכנה ויצא ממנה [ובנידון זמננו בעידן ה'קורונה' ה"ה אם היה חולה ונתרפא] וגם עברו ל' יום מאז שראהו, ומרגיש שמחה כשרואה את חברו אוהבו, יכול לברך.
הרחבה ומקורות
נפסק בשו"ע סימן רכה ס"א "הרואה את חברו לאחר שלושים יום אומר שהחיינו". וכן פסק אדמוה"ז בסדר ברכות הנהנין פי"ב סי"א "הרואה את חברו החביב עליו הרבה ושמח ונהנה בראייתו, אם לא ראהו זה שלושים יום יברך שהחיינו".
אמנם בפועל לא נוהגים לברך על כך, וכדברי כ"ק אדמו"ר נשיא דורנו בתורת מנחם תשמ"ט ח"ג עמ' 127 ביחידות עם הרבנים הראשיים לישראל הרב אברהם שפירא והרב מרדכי אליהו. ז"ל "הרואה את חברו לאחר שלושים יום מברך שהחיינו. אבל לא ראיתי נוהגין כן, וצ"ע הטעם שאין נוהגין כן".
וכן כתבו הבן איש חי פרשת עקב שנה ראשונה אות יג, אשל אברהם סימן רל, הליכות שלמה פכ"ג סי"ב ועוד, שכיום אין נוהגים לברך שהחיינו כשפוגש את חברו לאחר שלושים יום.
ויש שכתבו הטעם שלא נהגו לברך כיון שהברכה היא דווקא על 'חברו החביב עליו הרבה ושמח ונהנה בראייתו', ומי יודע אם באמת כך מרגיש כלפי חברו. ועוד שאפשר שיבואו לברך בלא אהבה רק מחמת הנימוס או היראה.
אמנם כ"ק אדמו"ר פקפק בזה כיון, א. בברכת שהחיינו יש פוסקים שסוברים שמברכים אף במקום שיש ספק, וכל שמרגיש שמחה יכול לברך אף שאינו ודאי חייב מדינא לברך, ואין אומרים ספק ברכות להקל בברכת שהחיינו. [כן היא דעת הריב"ש סימן תקה, רדב"ז ח"א סימן שצט, ב"ח סימן כט, אליה רבה סימן כב, והביאו אדמו"ר הצמח צדק בליקוטים שבסוף פסקי דינים דף תז ע"ב, חת"ס או"ח סימן נה. וכנגדם יש החולקים הביאום בחזון עובדיה ברכות עמ' תנב ובפסקי תשובות סימן רכה הערה 8]. וא"כ גם כאן כל ששמח בראיית חברו אין מדקדקים אם שמחתו שלמה באמת בכל ליבו. ב. ועיקר, שכלל אין ספק, כיון שאנו מצווים 'ואהבת לרעך כמוך' ובודאי שכל ישראל שמח בראיית חברו.
ומסכם כ"ק אדמו"ר "שאף שאין נוהגים לברך שהחיינו על ראיית חברו – בודאי לא מקפידים על זה שרוצה לברך שהחיינו, ועונין אמן בלב שלם". ולמעשה הרבי לא בירך באותו מעמד שהחיינו בשם ומלכות רק אמר 'שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה'.
עוד מובא שם מדברי כ"ק אדמו"ר "כשיש שקו"ט בחיוב ברכת שהחיינו כולל גם כשיש מסורת אבות שלא לברך ואעפ"כ לא רוצים לוותר על הברכה, העצה היא ללבוש בגד חדש שאז חייבים בודאי לברך שהחיינו כפי שנוהגים בנוגע לתקיעת שופר ביום שני דר"ה".
ולהעיר שבהתקשרות גליון תרכט עמ' 13 מובא בשם הרב חדקוב תשובת הרבי לחתן ששאל בענין ברכת שהחיינו על לבישת טלית גדול בפעם הראשונה, ותשובת הרבי היא 'לא ראיתי נוהגין כן'. והועתק גם בשלחן מנחם או"ח ח"א סימן קכט. ומ"מ בהצטרף לראיית חברו נראה שאפשר לברך וכפי שנוהגים בתקיעות ביו"ט שני של ראש השנה.
***
אם היה החבר חולה ובמצב סכנה ויצא מהסכנה וגם עברו ל' יום שלא ראהו נראה שניתן לברך, וע"ד המובא בהליכות שלמה פכ"ג בדבר הלכה אות יז ובשו"ת שבט הלוי ח"ה סימן כד אות ב.
