דיין שדן יחידי
שאלה:
ברצוני לדעת האם פסק דין שנפסק על פי דיין אחד, בניגוד למה שכתוב בפרקי אבות , פרק ד, משנה י, ו חושן משפט סימן ג. האם לפסק דין כזה יש תוקף הלכתי?
תשובה:
נהוג כיום שקודם הדין חותמים הצדדים על שטר בוררות והסכמה שידון אותם אותו הדיין, ונמצא שקיבלו עליהם הצדדים שידון אותם אותו הדיין יחידי, ודינו דין.
אמנם לכתחילה אין לדיין יחיד לדון אלא א"כ קבלו אותו הצדדים לדון עליהם יחידי אף אם ידון אותם שלא כדיני תורה. ויש שכתבו שנוהגים להקל אף אם לא קבלוהו עליהם בפירוש אף אם ידון אותו שלא כדיני תורה, והטעם הוא כיון שכיום יודעים כולם שאין דיינים מומחים ואפשר שהדיין יטעה [כשהוא יחיד ואין עמו דיינים נוספים שיתקנוהו], ומאחר שלמרות ידיעה זו קיבלו אותו עליהם מסתמא כוונתם לקבלו אף אם יטעה.
מקורות והרחבה:
כפי שציינת דין זה מבואר בסימן ג סעיף ב וג' ובנושאי כלים, ואסדר הסוגיא בקצרה לתועלת המעיינים.
ברייתא סנהדרין ה' סוף ע"א "תנו רבנן דיני ממונות בשלושה ואם היה מומחה לרבים דן אפילו יחידי [תקנת חכמים היא שמומחה לרבים יכול לדון יחידי כמו שלושה הדיוטות (תוס' 'ואם היה' ורא"ש)]. אמר רב נחמן כגון אנא דן דיני ממונות ביחידי, וכן אמר ר' חייא כגון אנא דן דיני ממונות ביחידי. איבעיא להו כגון אנא דגמירנא וסבירנא ונקיטנא רשותא אבל לא נקיט רשותא דיניה לא דינא? או דילמא אע"ג דלא נקיט רשותא דיניה דינא? ת"ש דמר זוטרא בריה דר"נ דן דינא וטעה אתא לקמיה דרב יוסף א"ל אם קיבלוך עלייהו לא תשלם ואי לא זיל שלים. ש"מ [ממה שדנו רק לגבי תשלום כשטעה משמע שלגבי עצם הדין אף] כי לא נקיט רשותא דיניה דינא ש"מ".
ומכאן כתבו הפוסקים כמה אופנים בהם יכול דיין לדון יחידי : א. מומחה לרבים [שהוא גמיר וסביר ומופרסם לרבים מומחיותו שבדקוהו וראו שאינו טועה] – אמנם כתב הרמ"א שבזמן הזה לכתחילה אין דין מומחה לרבים לדון בעל-כורחו של נתבע, ורק בדיעבד דינו דין. ומוסיף הש"ך (סקי"ד) שאם נטל רשות מריש גלותא, או אף ממלך גוי דן לכתחילה.
ב. מי שהוא גמיר [ולא מומחה גמיר וסביר] לדעת הרא"ש והסמ"ע (סקי"ד) אם נטל רשות מריש גלותא יכול לדון. אך הש"ך בדעת הרמב"ם (סקי"א) סובר שגמיר אינו יכול לדון אף בנטילת רשות [והסמ"ע סובר שדעת הרמב"ם כטור].
ג. קבלו הצדדים עליהם אף שהוא הדיוט ויחיד יכול לדון, וה"ה אפילו קיבלוהו ע"פ רצון מלך גוי [שכל קבלתם הייתה רק מחמת המלך (ב"ח ונתיבות)] (רמ"א ס"ה).
* בתוקף הסמכות שיש לדיינים הנ"ל כשהם פחות משלושה נחלקו הפוסקים, דעת הרמב"ם המחבר והש"ך שאין להם כח וגדר בי"ד גמור (וראה בנתיבות סק"ג), והרא"ש הרמ"א והט"ז חולקים שיש להם גדר בי"ד לכל דבר. ואכמ"ל בנפק"מ היוצאות ממחלוקת זו.
היוצא מזה למעשה כיון שכיום קודם הדין חותמים על שטר בוררות והסכמה שידון אותם אותו הדיין, נמצא שכבר קיבלו עליהם הצדדים שידון אותם יחידי, ודינו דין.
***
אמנם אף באופן המותר לדון ביחידי [מומחה לרבים או שקבלוהו עליהם] כבר מובא במשנה באבות פ"ד משנה ח' "אל תהי דן יחידי, שאין דן יחידי אלא אחד". ובגמרא בבא קמא פ' ע"א "אמר רבי ישמעאל מבעלי בתים שבגליל עליון היו בית אבא, ומפני מה חרבו? שהיו מרעין בחורשין, ודנין דיני ממונות ביחיד". – וכן פסק המחבר שמצוות חכמים שאף מומחה לרבים לא ידון יחידי שמא יטעה (תוס' סנהדרין ה' ע"א "כגון"), אלא ישבו שלושה (פרישה סק"ט וסמ"ע סק"י)[1].
ואם קבלו הצדדים את הדיין המומחה שידון אותם נחלקו האחרונים. דעת המהרש"ל שאפילו מומחה וקיבלוהו עליהם אסור לו לדון יחידי. אך רבינו עובדיה מברטנורא הב"ח ט"ז וש"ך: מוכיחים מהירושלמי שמומחה וקיבלוהו עליהם יכול לדון ביחידי [ז"ל הירושלמי (סנהדרין פ"א הלכה ג') "רבי אבהו הוה יתיב דיין בכנישתא מדרתא דקיסרין לגרמיה, אמרין ליה תלמידיו ולא כן אלפן רבי אל תהי דן יחידי, אמר לון כיון דאתון חמו לי יתיב דיין לגרמי ואתון לגביי כמי שקיבלו עליהן"]. אך מסיים הש"ך שבזמן הזה שאין מומחה לא ידון יחידי לכתחילה אף אם קבלוהו עליהם [כי אף שקיבלוהו מ"מ לדון כדיני תורה קיבלוהו, ועדין יש לחוש שמא יטעה].
אמנם יש אופנים בהם מותר לדון לכתחילה
א. אם קבלוהו עליהם והדיון הוא בדברים פשוטים ורגילים שהדיין מומחה בהם יכול דיין יחידי לדון (ש"ך סק"י בחציו השני) – והקצות (סק"ד) חולק שאין להקל בזה כלל.
ב. אם קבלוהו עליהם ואומר להם בפירוש שאינו יודע לדון אותם דין תורה [עוד צידד הש"ך שאפשר שאף אם לא אמר להם שאינו יודע לדון מ"מ מאחר והיום אין מומחים, א"כ כשהצדדים מקבלים עליהם אותו לדיין מסתמא קבלוהו עליהם אף אם לא ידון כדיני תורה, אך דוחה זאת הש"ך וצריך לומר להם בפירוש שאינו יודע לדון דיני תורה. אך הערוך השלחן (ס"ו) כתב שלא רואה שנוהגין כן וצ"ל שסומכים על סברת הש"ך להקל] (ש"ך שם).
ג. אם קיבלוהו הציבור עליהם שיהא דיין יחידי עליהם [המחוהו רבים עליהם] (רדב"ז ח"ג סימן תק"ט, וכן הוא באו"ת אורים סק"ח שבקהילתו קיבלו הציבור שעד סכום מסויים ידון דיין יחיד כדי לצמצם את עלויות הבי"ד).
היוצא מזה שאם מתחלה קבלו אותו לדון עליהם יחידי אף אם ידון אותם שלא כדיני תורה, מותר לו לדון אותם יחידים. ויש שכתבו עוד שנוהגים להקל וכל שקבלו עליהם דיין יחידי לדונם נחשב זה כקבלו עליהם אף אם לא ידון כדיני תורה, כיון שיודעים הצדדים שאין היום דיינים מומחים ואפשר שהדיין יטעה [כיון שהוא יחיד ואין עמו דיינים נוספים שיתקנוהו] ואעפ"כ קיבלו אותו עליהם.
[1] ומה שהובא לעיל שאמרו רב נחמן ורב הונא שהם דנים דיני ממונות ביחידי מבאר התוס' (סנהדרין ה' ע"א "כגון") שכוונתם שהיו יכולים לדון מעיקר הדין אך בפועל לא דנו. והביא שם התוס' תירוץ נוסף שהמשנה מדברת ביחיד שקיבלוהו עליהם אך אינו מומחה לרבים, אך המומחה לרבים יכול לדון לכתחילה אף ביחידי, אך דעת המחבר שלא כתירוץ השני ואף מומחה לרבים לא ידון יחידי.
השארת תגובה
