דין לבישת הבגדים
1. לבישת בגדים – צניעות
צריך כל אדם להתנהג תמיד בצניעות, ואפילו שלא בפני הבריות, ואפילו כשהוא בלילה בינו לבין עצמו. וזאת מכיוון שנמצא לפני ה', מלך מלכי המלכים, הרואה את כל מעשיו תמיד. לפיכך, מדת הצניעות והבושת מקיפות את כל אורחותיו של האדם, הן בדיבור והן במעשה. ובפרטיות יותר, הצניעות מתבטאת בעניין לבישת הבגדים כפי שיתבאר.[1]
ויש ליזהר שלא לגלות מקום בגוף שדרכו להיות תמיד מכוסה בבגדים, ואפילו לא מעט. ולכן, גם כשישן בלילה, יכסה גופו בסדין במידת הצורך. ואפילו כשנכנס לשירותים להתפנות, יגלה מבשרו רק כמה שצריך, ולא יותר.[2]
2. לבישת בגדים – החלפת בגדים
לא ילבש בגדים פחותים מאוד או מלוכלכים, כדי שלא יתבזה בעיני הבריות.[3] ובפרט אם הוא תלמיד חכם, כדי שלא יאמרו כמה מגונים הם לומדי התורה.[4]
כשצריך להחליף בגדים, אם הוא בחדר, טוב שיעשה זאת מתחת לסדין באופן שלא יצטרך לגלות את בשרו. עוד עצה היא שיחליף בגדים בחדר אמבטיה, שמכיוון שדרך בני אדם לילך שם ערומים לצורך המרחץ, אין בזה משום פריצות, ויכול להחליף אפילו אם אינו מתרחץ שם עתה. אולם ישתדל שלא לילך בגילוי הגוף שלא לצורך.[5]
לא ילבש או יפשוט ב' מלבושים בבת אחת, מפני שמביא לשכחה.[6]
3. לבישת בגדים – קדימת ימין לשמאל
מצינו בתורה שהימין חשובה מהשמאל בדרך כלל, לדוגמה עבודת הכהנים בבית המקדש היתה צריכה להיעשות ביד ימין. ולכן, גם בנעילת המנעלים, יש לתת קדימה לצד ימין. כלומר, כשינעול מנעליו, ינעול של ימין תחילה, וכשחולץ, יחלוץ של שמאל תחילה שזהו כבודה של ימין.
היוצא מן הכלל הוא בעניין הקשירה, שמצינו בתורה שקשירת התפילין היא ביד שמאל. ואם כן, הסדר יהיה כך, ינעול של ימין ולא יקשרנו, ואח"כ ינעול של שמאל ויקשרנו, ואח"כ יקשור של ימין. וכשיחלוץ: יתיר ויחלוץ את המנעל השמאלי, ואח"כ את המנעל הימני.[7]
וכן כשלובש שאר מלבושים, יקדים את צד ימין. וכן כשרוחץ את גופו, יקדים את צד ימין לצד שמאל. ואם חופף גם את הראש, יקדים את הראש לשאר הגוף, מכיוון שהוא המלך (שליט) על כל האברים.[8]
4. אופן ההליכה וכיסוי הראש
לא ילך בקומה זקופה מדי, באופן שלא יוכל לראות למטה בסמוך לרגליו. וכן לא יכוף קומתו או ראשו יותר מדאי, באופן שיצטרך להגביה את עיניו הרבה כדי לראות מי שבא בפניו. אלא ילך במדה בינונית בכפיפת הראש מעט.[9] ואין ללכת יחף.[10]
יש לכסות את הראש, מפני שזהו דרך צניעות
וקדושה, ומביא ליראת שמיים על ידי שזוכר את ה' הניצב עליו.[11] ואם
הזדמן שנמצא ללא כיסוי, יכסה את ראשו בידו, אך יזהר שבינתיים לא יזכיר שם שמים
בברכות וכדומה, מפני שהיד והראש הם גוף אחד, ולא נחשב לכיסוי מספיק בשביל לברך.
אלא הכיסוי בידו מועיל רק משום צניעות, ולכן ימתין מלברך עד שיכסה ראשו בכיפה.[12]
[1] שוע"ר מה"ת סימן ב ס"א.
[2] שוע"ר שם.
[3] קיצור שו"ע סימן ג ס"ג. ושוע"ר שם ס"ג.
[4] שוע"ר מהדו"ק סימן ב ס"ב.
[5] שוע"ר שם ס"ב. שו"ת אז נדברו ח"ח סימן נ. שו"ת אג"מ יו"ד ח"ג סימן מז. וההיתר הוא דווקא בחדר אמבטיה ששם הדרך לילך ערומים. משא"כ בבית הכסא, עיי"ש. [- לא להעתיק. ולהעיר מדברי הבא"ח (ויצא ה"ה) "ולכן בזמן הזה, דעל הרוב כל בתי כסאות יש בהם מחיצות ודלת סגור, אין מקפידין בעניין הגילוי כל כך"].
[6] שוע"ר מהדו"ת שם ס"ג. (לבישת ב' בגדים בב"א). וראה חקרי מנהגים עמ' טו ואילך (פשיטת ב' בגדים)
[7] שוע"ר מהדו"ת שם ס"ד. פסקי תשובות סימן ב סק"ז, והערה 47.
[8] שוע"ר מהדו"ת שם ס"ד.
[9] שוע"ר שם ס"ה.
[10] שוע"ר מהדו"ק שם ס"ט.
[11] שוע"ר סימן מו ס"ב.
[12] שוע"ר מהדו"ת שם ס"ו.
השארת תגובה
