שאלה:
שכרתי שני מחסנים בבניין של מוסד השייך לאחת הישיבות בכדי לאחסן בהם ספרים שהוצאתי לאור, והנני משלם דמי שכירות בסוף כל שנה לועזית, ושכירות זו נמשכה כעשרים ושתים שנים. בחודש אלול לפני שנה ,כשבועיים לפני ראש השנה, פנתה אלי מזכירה מהמוסד ובקשה ממני לפנות את המחסנים , באשר הם משכירים את כל המבנה למוסד אחר. אמרתי לה שזה מאד לא הוגן לפנות אלי בערב ראש השנה לטפל בכל הכרוך בהעברת המחסנים ותכולתם, ומציאת מחסנים חילופיים וכו' ,ע"כ אבקש להשאיר את המצב הקיים עד אחרי החגים ואז נעסוק בהעברת המחסנים, היא ענתה לי שהיא תשאל את הממונה ותחזור אלי. היא לא חזרה אלי, ובינתיים ארגנתי לי מקום חילופי, שכאשר אתבקש לפנות את המחסנים יהיה לי לאן לפנותם, אך בתוך לבבי קוויתי שהענין יסתדר ולא אצטרך לפנות המחסנים, הן מצד הטרחא, והן מצד התשלום הזול שגבו ממני. (וגם בעבר המקום עבר כמה ידיים ובכ"ז השאירו את המחסנים). בחודש כסליו קבלתי טלפון מאדם לא מוכר, אשר סיפר לי שהספרים שלי נמצאים אצלו בחצר ונהרסים בגשם, חלק התעפשו וחלק לא , והוא מנסה לעטוף אותם בניילון והרוח מעיפה וכו', והוא מבקש ממני לבוא למיין את הספרים. הזדעזעתי מהמידע שספריי השמורים הגיעו למצב זה, ושאלתי אותו איך הספרים שלי הגיעו אליו. והוא סיפר לי שהוא עובד כקבלן שיפוצים במוסד הנ"ל, ומנהל המוסד נתן הוראה לפנות את הספרים לרחוב באשר הספרים הם הפקר!!! המנהל טען שהם ניסו לברר למי שייכים הספרים ולא מצאו!! [אני משלם למוסד 22 שנה ויש לי קבלות רשמיות –והוא טוען שהוא לא יודע למי שייכים הספרים!!! ונוסף לכך בכל א מאלפי הספרים מופיע שמי וכתובתי (הנני גר בסמיכות למוסד) וכי לא יכלו לפתוח ספר ולראות את שם המחבר??!!]. והם תכננו להעביר את כל הספרים לגניזה, והקבלן כאב לו להעביר ספרים חדשים לגניזה, ועל כן על חשבונו הזמין משאית והעביר את כל הספרים לביתו על מנת לחלקם לזיכוי הרבים. ואח"כ ירדו גשמים וכו'. קבלתי החלטה לא להגיע אליו ולהתחיל להתעסק עם הספרים, באשר ספרים הסופגים לחות מתנפחים ומשנים את צורתם, ואנשים לא ירצו לקנותם (הקונים בודקים היום את חיצוניות הספרים כמו שבודקים אתרוגים),ולא רציתי להיכנס לשום דיון אם הספר נקרא פגום או לא וכיו"ב , והחלטתי לתבוע את המוסד לדין תורה על פינוי המחסנים מבלי להודיעני .ועל הנזק העצום שגרמו לי ( משוער כ180000 ₪ ). מנהל המוסד ידוע כגברא אלימא , מעורב בהרבה דיני תורה. פניתי בתביעתי לבית דין, בנתיים התקיימו כמה דיונים באווירה מאוד מכוערת מצדם, עם הבאת עדי שקר כולם מתוך מערכת עובדי המוסד, שהספרים היו פגומים רקובים ואכולים ע"י עכברים, ומצב המחסנים היה כמזבלה עירונית וכו'. וטענות שונות ומשונות. האב"ד בדיון ,אמר לאחד מצוות בית הדין שהם רואים בעליל שהצדק איתי ,ומאמינים לדברי, ואת גודל העוולה שעשו לי , אך לעת עתה הם לא רואים אפשרות להוציא מהנתבעים כסף , ולכך צריך לשקול אם כדאי לי להמשיך את המשך הדיונים. אציג בזה את הנקודות אשר הם מתקשים בהם, אולי בס"ד יתאפשר לכם לסייע להתגבר על המניעות.
א. אין שליח לדבר עבירה, הצד הנתבע טוען הגם שנתן הוראה לפנות את המחסנים , הרי אין שליח לדבר עבירה וממילא אי אפשר לחייבו.
ב. המוציא מחברו עליו הראיה, יש כאן מורכבות מכמה צדדים: א. רק אני נכנסתי למחסנים ואין מי שיכול להעיד על גרסתי, הן על מצב הספרים ושלימותם, והן על מספר הספרים שהיו במחסנים , והן על הסדר והנקיון ששרר במחסנים. [ שווי עלות כל ספר לקחתי בעל מקצוע ידוע ששם עלות כל ספר, אך מספר הספרים שהיו במקום צריכים להסתמך על דברי]. ב. עד לפני שבע שנים הספרים היו בחניות , והמוכרים מעידים על ריבוי ספרים שנמכרו, אך בשבע שנים האחרונות הספרים כמעט ולא היו בחנויות, ועיקר המכירה נעשה על ידי, הן על ידי פניות של יחידים, ובפרט כאשר הוצאתי ספר חדש (בד"כ שני ספרים לשנה) עשיתי קטלוג ופרסום על כל הספרים. ברור שבאופן זה לא היה מכירה מרובה של הספרים כמו דרך החנויות , אך מאחר והייתי שקוע כל הזמן בחיבור הספרים החדשים, לא היתה דעתי נתונה כ"כ על ההפצה, ובפרט שהיה מכירה כל הזמן של הספרים [ומעניין שחודש לפני פינוי המחסנים עשיתי הסכם הפצה עם מפיץ חדש שהמליצו לי עליו]. הנתבעים נתפסים לנקודה זו, שלא היה מכירת ספרים בחנויות ,וטוענים שזהו מאחר שאין ביקוש לספרים ,וממילא הספרים אינם שווים כלום ,ואי אפשר לדרוש עליהם את התשלום שהנני מבקש. ובענין זה הדיינים לא יודעים כיצד לשום את שווי הספרים. אלו הם עיקר הנקודות שהב"ד מתקשה לפתור.
תשובה:
ענינו של אתר הלכה להשיב תשובות הלכה למעשה בדיני איסור והיתר ועוד. בדידי ממונות שבין שני צדדים, לא ניתן להשיב הלכה למעשה בלי לשמוע את שני הצדדים, כנפסק בשו"ע חו"מ סי' י"ז ס"ה ברמ"א. כמו כן, בית ההוראה אינו נותן ייעוץ משפטי באמצעות האתר. לצורך זה ניתן לפנות לטוען רבני.
