שאלה:
האם מותר לנשים או בנות לשיר במצב בו יודעים שגבר שומע, כגון: נהג האוטובוס, בנסיעה כיתתית לטיול, בהתוועדות או כנס בו יושב אחראי על תאורה או הגברה, בהדרכה בקייטנה בה יש בנים מעל גיל תשע, וכששרים בעוצמה בתוך מבנה וברור שהשירה נשמעת בחוץ וכדומה.
אשמח להתייחסותכם לשירות נשים המופיעות בתנ"ך כמו שירת דבורה ושירת מרים.
תשובה:
א. אסור לגבר לשמוע קול שירת אשה או נערה (שו"ע אה"ע סי' כא ס"א ובית שמואל שם ס"ק ד. וראה הגדר בזה במשנה ברורה סי' עה ס"ק יז). אבל ילדות עד גיל 12 (ויש אומרים 11 אגרות משה או"ח ח"א סי' כו ובית אב"י ח"ג סי' לב) אין לאיש איסור עקרוני לשמוע את קול שירתן (בית שמואל שם. פרי מגדים או"ח סי' עה משבצות ס"ק ב. הליכות בת ישראל, פוקס, פ"ו ס"ב. אבל בשעה שמתפלל או קורא קריאת שמע או לומד תורה אסור לאיש לשמוע אפילו את קול שירת אשתו טהורה, שו"ע אדה"ז סי' עה ס"ו). ומכל מקום גם אם איש שומע שירת ילדות קטנות (אפילו פחות מגיל 11) אסור לו לכוון ליהנות מזה כדי שלא יבוא לידי הרהור עבירה (משנה ברורה שם). אבל אין לאסור על הילדות (למטה מהגיל הנ"ל) לשיר כששומעים אותן גברים מחשש שמא יכוונו הגברים ליהנות (שו"ת אגרות משה או"ח ח"א סי' כו).
ב. האיסור האמור לעיל תקף לא רק כשאשה אחת שרה אלא הוא הדין אם הרבה נשים או נערות שרות יחד אסור לאיש לשומען ולכן אסור להן לשיר בפני אנשים (ראה סוטה מח, א "זמרי נשי כו' כאש בנעורת" – נשי לשון רבים. וראה עוד שו"ת חתם סופר מהדו"ח ח"ה חו"מ סי' קצ שאסור לגברים לשמוע שירת קבוצת נשים. וכן כתב הרב שמואל ואזנר בשו"ת שבט הלוי ח"ה סי' קצז אות ד. חוט שני שבת ח"ג עי' רעא).
ג. האמור לעיל מדובר כשנשים או נערות שרות בפני האנשים או כשהאנשים מכירים את זהות השרות. אבל כשהנשים השרות אינן מוכרות לגברים, כגון נערות ששרות בבית ספר וגברים שומעים את קולן בחוץ, נחלקו הפוסקים האם יש בזה איסור או לא, וראוי להחמיר בזה, והמקילות יש להן על מי לסמוך (ראה אוצר הפוסקים אה"ע סי' כא ס"ק כ אות ה', שנחלקו הפוסקים האם גדר קול באשה ערוה הוא דוקא במכירה או אפילו באינו מכירה. וראה ספר ישרי לב, אה"ע, אות ק סי"ב. שו"ת שלמת חיים מהדו"ח הלכות שכנים סי' לב. משנה ברורה סי' תקס שער הציון ס"ק כה. וכן פסק בשו"ת שבט הלוי שם לענין בתי ספר לאסור. וכן הוא בשו"ת בית אב"י ח"ג סי' לב. ובספר הליכות בת ישראל פ"ו ס"ב. אמנם בספר אשי ישראל, פפויפר, פנ"ה סכ"ט כתב שמותר לבנות לשיר בבית הספר כהרגלם. וראה מה שביאר בדבריו בספר לבושה של תורה ח"ב עמ' תתיא).
ד. גם כשנערות (למעט ילדות למטה מהגיל הנ"ל ס"א) עורכות הצגה, אין להן שום היתר לשיר באופן שגם גברים שומעים אותן (אגרות קודש הרבי ח"י עמ' רלח).
ה. גם אם הגברים אינם שומעים את קול האשה ממש אלא באמצעות רמקול, אם הם רואים אותה הרי זה איסור גמור כמו אם שומעים את קולה הטבעי (ראה אוצר הפוסקים אה"ע סי' כא ס"ק כ אות ה שגם המקלים לא סמכו אלא על כך שאינו רואה אותה וממילא אין יצה"ר שולט. וכן פסק לאיסור הרב שלמה זלמן אוירבך בספר הליכות שלמה על הלכות תפילה פ"כ הערה כב. וכן כתב בספר לבושה של תורה, פאלק, ח"ב עמ' תתטז).
ו. אם הגברים השומעים את קולה באמצעות הרמקול (והוא הדין ברדיו או דיסק) אינם רואים אותה ואף אינם יודעים מי היא, למרות שנחלקו הפוסקים האם הדבר אסור להם מעיקר הדין (ראה אוצר הפוסקים שם), מכל מקום הרבי אומר שמאחר והדבר בוודאי לא מוסיף יראת שמים אלא להיפך, חסיד אינו מחפש היתרים לדבר כזה אלא הדבר מושלל אצלו מכל וכל (תורת מנחם תשמ"ד ח"ג עמ' 2124).
ז. נערות (למעט ילדות למטה מהגיל הנ"ל) שנוסעות באוטובוס עם נהג אסור להן לתת את קולן בשיר כי בכך הן מכשילות את הנהג בשמיעת קול ערוה (הליכות בת ישראל פ"ו הערה ז בשם הרב שלמה זלמן אוירבך, והסביר שאין זה דומה לרופא שרשאי לטפל באשה כמבואר בש"ך יו"ד סי' קצה ס"ק כ, כי הרופא טרוד במלאכתו, משא"כ הנהג אינו כל הזמן 'טרוד' במלאכתו, שהרי כידוע לא כל שלבי הנסיעה דורשים ריכוז מלא של הנהג, וכפי שרואים בחוש שהרבה נהגים משוחחים עם אחרים או שומעים תכנים שונים תוך כדי נהיגה, לעומת זאת הרופא בשעה שמעיין או מטפל בגוף האשה הרי באותם רגעים הוא ממש טרוד במלאכתו. וכן כתב לאסור באוטובוס בספר חוט שני שם. וראה ספר לבושה של תורה ח"ב עמ' תתי שזוהי גם דעת הרב ואזנר).
ח. והוא הדין בכנסים, התוועדויות וכדומה, אסור לנשים או נערות (למעט ילדות למטה מהגיל הנ"ל) לשיר בשעה שמצויים במקום גברים, גם אם הם בעלי מקצוע שתפקידם לטפל בתאורה או במערכת ההגברה, כי למרות שבחלק מהזמן הם אכן טרודים במלאכתם, יש הרבה זמן שאינם טרודים כלל אלא מסתכלים ומקשיבים, כידוע ומפורסם (כך כתב בספר הליכות שלמה על הלכות תפילה פ"כ הערה כ, בשם הרב שלמה זלמן אוירבך, שאשה לא תשיר כשיש פועל בביתה, כי אינו טרוד במלאכתו כל הזמן).
ט. בפני גבר גוי אין איסור לנשים לשיר, אך הדבר אינו ראוי (חוט שני שם. הנימוק יש לומר, כי אמנם לגוי לא נאסרה שמיעת קול אשה, אך התוספות בסנהדרין כ, א ד"ה 'נשים' כתבו שגנאי הוא לבנות ישראל שיסתכלו בהן אנשים).
י. האיסור לגברים לשמוע קול נשים מתחיל בילדים כבר מגיל תשע (הליכות בת ישראל פ"ו הערה א בשם הרב אוירבך).
יא. בתנ"ך אנו מוצאים שתי "שירות" של נשים, שירת מרים ושירת דבורה. הפוסקים התייחסו לשאלה מדוע לא חששו לאיסור קול באשה ערווה. מצאנו לכך שלושה תירוצים: א. הם קיבלו על כך הוראת שעה על פי הדיבור (שו"ת באר מים חיים שבספר באר שבע סוף סי' ג). ב. בשירת מרים לא היה חשש מפני דבר ערווה מחמת אימת השכינה (חומת אנך לחיד"א פרשת בשלח אות יג). ג. שירת דבורה ומרים לא היו שיר עם מנגינה אלא דברי שבח בלבד (מגן גבורים אלף המגן סי' עה ס"ק ט. ואכן בשירת מרים מתרגם אונקלוס את המילה "שירו": "שבחו". והרי כידוע קול דיבור של אשה אינו בכלל איסור שמיעת קול ערוה, כמבואר בבית שמואל סי' כא ס"ק ד, ובשו"ע אדה"ז שם).
