הלכות פסח (א) – תרופות

תרופות שאינם ניטלות דרך הפה. כל המשחות, טיפות, נרות, מדבקות לעור וכו' שאינם דרך הפה, מותרים בפסח, אף כשיש בהן תערובת חמץ,  מכיון שהחמץ  שבהם פסול מאכילת כלב. ובשימוש שלא דרך הפה לא נהגו להחמיר בדבר זה (עי' שוע"ר תמב,כד). אך יש להקפיד שנעשו לפני פסח (אג"מ ג,סב).

תרופות שניטלות דרך הפה:

סירופים וכדורי מציצה/לעיסה שיש בהם טעם – יש להקפיד שיהיו נקיים מתערובת חמץ, ולכן יש לבדוק לפני פסח אם מופיעים ברשימת הכשרות המעודכנת לפסח הנוכחי שמתפרסמת כל שנה בסמוך לפסח, ובמידה ואינם ברשימה יבקש מהרופא תחליף מרשימת הכשרות לפסח.

אם אין תחליף והתרופה מיועדת לחולה שיש בו סכנה ברור הדבר שמותר לו לקחתה, אך עדיף לרוכשה לפני פסח, ולהניחה בארון מכירת חמץ, ובכל פעם שצריך ליטול התרופה יקח המנה (גם בלי רשות הגוי) ויחזיר לארון המכירה, חשוב להדגיש שבחלק זה של הארון זה לא יהיה חמץ-גמור מלבד התרופה, מפני שיגשו שם פעמים רבות בפסח ע"מ לקחת התרופה, ולגבי חמץ (גם של גוי, אם נמצא בפסח בתוך ביתו של יהודי), נפסק בשו"ע שיש להניחו מאחורי מחיצה של 10 טפחים או להניחו ארון סגור שלא יפתחו אותו בפסח, מחשש שמא ישכח ויסתפק ממנו ח"ו (שוע"ר סי' תמ,ה ותנ,כה).

חולה שאין בו סכנה אסורה לו תרופה כזו (שעה"צ סי' תסו,ו), אך יש לברר אצל הרופא וגם אצל מורה הוראה מה נקרא סכנה.

קטן דינו כחולה שאין בו סכנה, ואם הוא במצב של חולה הזקוק לאנטיביוטיקה הרי דינו כחולה שיש בו סכנה, וגם לגביו יש לנהוג כנ"ל בתרופה שיש בה טעם לחולה שיש בו סכנה, ואינה ברשימת הכשרות לפסח.

כדורים לבליעה שהם ללא טעם, מעיקר הדין מותרים לשימוש בפסח בחולה שאין בו סכנה דהיינו למי שנפל למשכב (מחמת חוליו, אך אין במחלתו חשש סכנה) או שחלה ונחלש בכל גופו (אף שהוא מסתובב ואינו שוכב במיטה, וכ"ש שמותרים לחולה שיש בו סכנה) אף אם יש בהם חשש תערובת חמץ. מפני שטעם החמץ שבהם פגום, וגם דין "אחשביה" אין כאן, כי החמץ אינו בחומר הפעיל אלא בחומר המדבק וכו'. אבל ישראל קדושים הם, ונוהגים להחמיר וליטול דוקא תרופות ללא חשש חמץ.

אבל כשאין תרופה עם הכשר, והוא חולה שאין בו סכנה – יטול הכדור (בבליעה, וללא טעם), ואם אפשרי, יכניס הכדורים בערב פסח לארון מכירת החמץ (בנפרד מיתר החמץ), וכשצריך, יטול מתרופה משם (פס"ת תמח,128).

תרופות קבועות לחולים שיש בהם סכנה כגון חולי לב, לחץ-דם, סוכרת, כליות ושאר איברים פנימיים, וכן הנוטלים תרופות נפשיות רשאים לקחת את תרופותיהם בלי שום חשש ופקפוק כלל בין אם הם מופיעות ברשימת התרופות הכשרות ובין אם אינן מופיעות. ויתרה מזו, אפי' אם ישנם ברשימת התרופות הכשרות תרופה מעין זו שנוטל, אסור באיסור גמור לשנות מן התרופה הקבועה לתרופה אחרת משום שעצם השינוי יכול לגרום סיבוכים ובעיות רפואיות שונות (הגרש"א שטרן שליט"א בהסכמת הגר"ש וואזנר שליט"א ולהבחל"ח הגרי"ש אלישיב ע"ה) ואם אפשרי, יכניס הכדורים בערב פסח לארון מכירת החמץ (בנפרד מיתר החמץ), וכשצריך, יטול מתרופה משם (פס"ת תמח,128).