שאלה:
האם אפשר להכשיר כלי בשרי לפרווה ולאחר כמה ימים להפוך אותו לחלבי?
תשובה:
עצה היותר טובה היא להטריף תחילה את הכלי ואח"כ להכשירו ולהפכו לחלבי.
הרחבה ומקורות:
סמ"ק סימן קצ"ח מפורש שמותר להגעיל כלי בשרי לכלי חלבי ואפילו הכלי בן יומו. ובהגהות שם כתב רבינו ברוך שמ"מ לכתחילה אסור להגעיל כלי בשרי בן יומו שמא יבוא להגעיל גם כלי איסור בן יומו ועוד שאסור לגרום נ"ט בר נ"ט [ובביאור החילוק בין כלי בשר שהוא היתר לכלי איסור ראה באדמוה"ז סימן תנ"ב סי"א-י"ג].
והמחבר בסימן תק"ט ס"ה פסק שמותר ללבן ביו"ט כלי ברזל שאפו בו חלבי כדי לאפות בו בשרי, וכן פסקו הפרי חדש יור"ד סימן צ"ז סק"א וערוך השלחן ביור"ד סוף סימן פ"ט. אמנם החיד"א במחזיק ברכה או"ח סימן תק"ט סק"ב שהמנהג להגעיל כשאינם בני יומם. וראה גם בש"ך יור"ד סימן קכ"א סק"ח.
אך המג"א או"ח סימן תק"ט סקי"א מביא שהעולם נהגו איסור בדבר ואפילו הכלי אינו בן יומו והטעם הוא משום שאם יעשה כך ויכשיר את הכלי מבשרי לחלבי ומחלבי לבשרי לפי הצורך, נמצא שלא יהיה לו אלא כלי אחד שישתמש בו לשניהם ויש לחוש שמא ישכח להכשירו וישתמש בו באיסור. וראה בשער המלך הלכות יו"ט פ"ד ה"ח שכתב טעם אחר שהוא משום שחוששים שמא יבוא להגעיל כלי בשרי בן יומו והוא אסור כנ"ל בדברי רבינו ברוך.
והנפק"מ בין הטעמים הוא לענין ליבון האם מותר ללבן כלי בשרי להופכו לחלבי.
לטעם המ"א אסור אף בליבון מאותו החשש הנ"ל [וכן כתבו המחצית השקל שם והפמ"ג סימן תנ"א א"א סק"ל. וראה עוד בדרכי תשובה סימן קכ"א סקנ"ט]. – ולכן כתב שם המ"א לתווך בין המנהג לבין מה שפסק המחבר שמותר ללבן כלי ברזל שאפו בו חלבי ולאפות בו בשרי, שדברי המחבר הם דווקא בכלי שאופן שימושו הוא שתמיד בתחילה מלבנו ואח"כ אופה עליו שאז אף אם ישכח ויאפה חלבי בכלי בשרי מ"מ בהתחלה ליבנו והכשירו. משא"כ לשער המלך בליבון מותר משום שהוא שורף את כל הבלוע ואין לחוש את החששות הנ"ל.
וראה באדמוה"ז סימן תצ"ד סט"ז שכתב "והנוהגים לאפות לחם נילוש בחלב או בחמאה יזהרו כשמסיקין התנור קודם האפייה שיסיקוהו יפה בענין שיהיו נצוצות ניתזין ממנו כדי להפליט ממנו את רוטב של בשר שנשפך עליו לפעמים ונבלע בתוכו". אך אין להוכיח מזה שדעת אדמוה"ז להתיר להכשיר כלי מבשר לחלב ועכ"פ בכלי הצריך ליבון, דהא דברי אדמוה"ז אלו מקורם במ"א שם סק"ח והוא עצמו בסימן תק"ט כתב שנהגו איסור אף בליבון, אלא משמעות הדברים שלא באו אלא להציל מה שאפשר מאותם הנשים שהיו נוהגות לאפות לחם שנילוש בחלב, ולזה הזהירם שיזהרו עכ"פ להכשיר את התנור שלא יעברו על האיסור החמור של בשר בחלב. אך אה"נ שהמנהג הוא שלא להכשיר מבשרי לחלבי.
אמנם אף שנהגו שלא להכשיר כלי בשרי לחלבי וכן להיפך, מ"מ באחרונים מבואר כמה מקרים שבהם ניתן להקל ומותר להכשיר את הכלי וליקטם כבר הדרכי תשובה סמן קכ"א סקנ"ט, ובפסקי תשובות סימן תנ"א
ובנידון השאלה, כתב בשו"ת מהרש"ם ח"ב סימן רמ"א בשם הדעת קדושים ומובא גם בדרכי תשובה הנ"ל, שמותר להכשיר כלי בשרי להפכו לפרוה, ואם אחר זמן ירצה ליחדו לחלבי מותר. – ומשמע מלשונו שלא התיר אלא כשבשעת ההכשרה היתה כוונתו באמת לעשותו פרוה, ולאחר זמן שינה דעתו ורוצה לעשותו חלבי, אבל לכתחילה להכשיר את הכלי לפרוה על מנת להופכו אח"כ לחלבי לא התיר.
ונראה שאין לעשות זאת כיון שאיזה שיעור זמן נאמר להעמיד את הכלי כפרוה. ואם שעי"ז נמצא שבטלה התקנה, כי כל הרוצה להכשיר את הכלי מבשרי לחלבי יאמר שמכשיר תחילה את הכלי לפרוה וישתמש בו שימוש קטן לפרוה כבישול מים מעט ומיד יהפכנו לחלבי. וטעם המנהג התבאר לעיל שהוא משום שאם יהיה מותר להכשיר כלי מבשרי לחלבי ומחלבי לבשרי לפי הצורך לא יהיה לו אלא כלי אחד שישתמש בו לשניהם ויש לחוש שמא ישכח להכשירו וישתמש בו באיסור, וכאן נמי אם נתיר ע"י שימוש בנתיים כפרוה לא יהיה לו אלא כלי שישתמש בו לשניהם באופן זה ושוב יש לחוש שמא ישכח להכשירו.
ואף שיש מקום למנוע חשש זה ע"י שנגביל את היתר ההכשרה לכלי פרוה באופן שיהיה הכלי פרוה למשך זמן שבוע או חודש וכדו'. ובאופן זה אין את החשש הנ"ל. מ"מ מדוע שנכניס ראשנו לתקן תקנות כשיש אופן מרווח יותר לעשות כעצת הפמ"ג או"ח סימן תקט א"א סקי"א ולהטריף תחילה את הכלי ואח"כ יכשירנו ויפכנו מבשרי לחלבי או מחלבי לבשרי.
