שאלה:
האם מותר לכתוב באמצע התפילה או שזה נחשב כדיבור? באיזה קטעים יהיה מותר או אסור? ומה עם לכתוב בפלאפון?
תשובה:
חשוב לדעת שלא רק דיבור לחוד נחשב הפסק בתפילה, אלא אפילו מעשה. בזמן התפילה אסור לאדם להתעסק בכל דבר שאינו קשור ישירות לתפילה. ובכלל זה, שאין לרמוז לחבירו על ידי תנועות בידיו, או קריצות בעיניו. ואפילו במחשבה לחוד אין להרהר בעניין שלא קשור לתפילה. לכן אין לעיין בספרים מכיוון שזהו היסח הדעת גמור מהתפילה, שכל עניינה קישור הדעת (אלא אם כן תוכן הספר קשור להתבוננות בגדולת ה', ובמילא קשור לתפילה. ראה בהערה).
והנה, על אף שעיקר ההקפדה היא מברוך שאמר עד לאחר העמידה, יש להימנע מכך בכל משך זמן התפילה.
מקורות:
ראה משנה ברורה (סימן נא סק"ו) בשם שו"ת מקור ברוך בעניין הפסק על ידי שיהוי ארוך, ושינוי מקום (אפילו ללא דיבור). ובכף החיים (סימן נא ס"ק טז) בעניין קריצה ורמיזה, אא"כ לצורך מצוה. ובספר מקור חיים (לבעל החות יאיר. סימן נא קיצור הלכות ס"ק ד*) כתב "אף בעיון בספר נראה לי פשוט [שאסור להפסיק], שהרי יש הפסק מחשבה והיא העיקר, ולכן אפילו מהרהור חוץ מזמירות ותשבחות יזהר".
והנה באגרות קודש (חלק ח עמ' צט) כתב הרבי לאחד שבין ישתבח ליוצר מעיין בדא"ח באיזה ספר, "איני רואה בזה מקום לחשש כיון שזהו הכנה לחלקי התפלה הבאים אחרי זה", ונמצא מבואר שדוקא בכהאי גוונא אין מקום לחשש, כיון שזהו קשור לתפילה. ועל דרך זה באג"ק (חלק י' עמ' שצו) שייעץ לאחד לנוח באמצע התפילה, כיוון שזהו לצורך התפילה (והוסיף "מובן שהמנוחה צריכה להיות באופן המותר על פי שולחן ערוך והמתאימה ע"פ שו"ע החסידותי").
וידועים דברי אדה"ז באגרת הקודש סימן כד, שגזר שלא לשוח שיחה בטלה "משיתחיל הש"ץ להתפלל התפלה עד גמר קדיש בתרא". והנה, אע"פ שגזר רק על השיחה, המעיין בדבריו שם יראה בבירור שאין להפסיק בשום עניין אחר, כולל מעשה. וזה לשונו: "ועל כן קבעו חז"ל בתפלה כאלו עומד לפני המלך, עכ"פ יהיה מראה בעצמו כאלו עומד כו' לעין כל רואה בעיני בשר אל מעשיו ודיבוריו", עיי"ש.
