שאלה:
המשתתף בסעודת שמחת חתן וכלה, האם מותר לו לברך לעצמו ולצאת קודם זימון ושבע ברכות?
תשובה:
ההלכה היא ששלשה בני אדם ומעלה שאכלו כאחד חייבים בזימון [1], וכשהם עשרה מזמנים בשם ה', נוסף על כך בסעודת חתן וכלה שהמזדמנים מתחייבים גם באמירת שבע ברכות,
ולפיכך המוזמן לחתונה [2] ונוטל ידיו ומשתתף בסעודה באכילת פת [3], מתחייב הוא בזימון ושבע ברכות [4], ואינו יכול לברך ולצאת קודם [5],
אמנם כשהאירוע מתארך מחמת הריקודים וכדומה, וברכת המזון נדחית לסוף, וחושש הוא שמא יאחר לתפילתו ולעבודתו, מותר לו לצאת קודם השבע ברכות, ומ"מ חייב בזימון בשלשה, ויאמר "שהשמחה במעונו" [6],
ומכל מקום [7] לכתחילה ראוי לאדם שמתכנן מראש לצאת מוקדם, שיכוון בליבו [8] או יאמר בפירוש ליושבים עימו שבכוונתו לצאת קודם, ובכך הודיע שלא נקבע עימם יחד לסעודה, ואז יוכל גם לברך ביחידות ולצאת לדרכו.
מקורות:
כשאדם משתתף בסעודת חו"כ חלים עליו ב' חיובים:
- חיוב זימון
- חיוב שבע ברכות
- חיוב זימון
הלכה פסוקה בשולחן ערוך (או"ח סי' קצ"ב ס"א) "היו מסובין שלשה חייבין בזימון" וכן (שם קצ"ג ס"א) "ושלשה… ועשרה שאכלו אינן רשאין ליחלק" מפני שכשאכלו בשלשה נתחייבו בזימון, ובעשרה בזימון בשם, ואינן רשאין להיחלק ועי"כ להשתמט מחיוב זה. ולפי זה באולמות שלנו לאחר שהוזמן לחתונה והוקבע לאכול יחד בעשרה ויותר פשוט שאינו רשאי ליחלק.
ובאולם שמחות בדרך כלל ישנם את כל התנאים להיחשב כקביעות לענין זימון,
זמן האכילה הוא בד"כ משותף לכולם ועכ"פ מתחיל או מסיים לאכול יחד עם עשרה בודאי. ואז חייב בזימון. (כה"ח סקצ"ג סקכ"ז, משנ"ב שם סקי"ט),
מקום האכילה מצרף, ואע"ג שהשולחנות נפרדים ואין עשרה בכל שולחן, אכתי מפני שהחילוק לא נעשה מצד רצון הסועדים, אלא מפאת חוסר מקום, ומצד האירוע הכל חשיב כשולחן אחד. (כפסק המג"א שם סק"ח, – שו"ת אז נדברו ח"ז סנ"ו, אור לציון ח"ב פי"ג סק"י – וכ"ש לדעת הגר"א הובא במשנ"ב שם סקי"ח).
ואם כן עיקר הדין שהרוצה לצאת קודם ולברך בפני עצמו, צריך לזמן בעשרה. אלא שנפסק שאין לזמן בעשרה מפני קפידת בעה"ב (שו"ע שם ס"א) וכ"ה גם בימינו, ולכן אם רוצים לצאת קודם הזימון המרכזי ולזמן בשלשה (דבזה אין קפידא של בעה"ב – שו"ע שם), אם הוא לצורך מותר, (מג"א שם סק"ז, ערוה"ש שם ס"י, יוסף אומץ סי' קנ"ט, דסתם צורך ג"כ חשיב מצוה), ונחלקים לזמן בשלשה, ואז אומרים "שהשמחה במעונו" (שבה"ל ח"ט סע"ר), אך לברך יחידי ללא זימון אסור, שהרי נקבע לאכול ולא שייך בזה קפידא, (ערוה"ש שם ס"י).
ולכן כ' האחרונים שאם מעונין לצאת מוקדם כנ"ל, יעשה תנאי במחשבתו או בפיו ויאמר שכונתו לצאת מוקדם, ואז הוי כלא נקבע ולא מתחייב כלל בזימון, (אג"מ או"ח ח"א סנ"ו, צי"א חי"א ספ"ד ,אור לציון ח"ב פי"ג בביאורים שם אות י עיי"ש, שלמד זה מדברי שוע"ר סקס"ז סי"ח לענין ברכת המוציא).
[ועיין להלן בדברי הרבי במכתבו על ענייננו, שכתב שם דאם נכנס על דעת שהזמן מתאחר ויצא מוקדם, הוה כלא נקבע מלכתחילה, אולם יש להדגיש שמכתבו של הרבי עוסק בעיקר על הקביעות דז"ב, ולא על הקביעות זימון בשלשה, שבזה עדיין מחויב ולא אמרי' דהוי כמותנה לענין זה, משום שגם אם יזמן בשלשה יכול להקדים ולצאת, ולא שייך לומר שלא הוקבע, וכוונתו בפשטות שם לפוטרו מחיוב ז"ב, ועכ"פ יזמן בשלשה, ולכן הרוצה לברך יחידי לכו"ע צריך להתנות מראש כנ"ל.]
- חיוב שבע ברכות
המשתתפים בסעודת חו"כ חייבים לברכם בז"ב, וז"ב אלו הוא דווקא בעשרה (שו"ע אבהע"ז סס"ב ס"ד), ולפי זה על כל משתתף מוטל החיוב להשתתף בשבע הברכות, וכיון שנטל ידיו והצטרף לסעודה תו לא פקע חיובא מיניה, וצריך להמתין שיברכו.
אלא שיש מהפוסקים דס"ל דחיוב ז"ב הוא חיוב כללי שיברכו שבע ברכות, אך אין חיוב על האדם המשתתף בשמחה לשמוע או לברך, ואף אם תאמר שהחיוב חל על היחיד, הוא דווקא בשעה שמברך בהמ"ז בעשרה, אך אם מזמן קודם לכן בשלשה כהיתר הנ"ל לגבי זימון, לא בא כלל לידי חיוב ז"ב, (מהר"י שטייף ס"ז, מנח"י ח"ב סמ"ג, צי"א חי"א ספ"ד, באר משה ח"ג סל"ב).
אמנם רבים כתבו שהחיוב חל על כל המשתתפים בסעודה, וצריכים להמתין לשבע הברכות, (אג"מ שם, דעת סופר אבהע"ז סכ"ו, חשב האפוד ס"ט, כ"נ דעת הרבי במכתב להלן) וכתבו דלכתחילה יתנה כנ"ל שבכונתו לצאת מוקדם, ואז הפקיע עצמו מחיוב ז"ב. ובדיעבד אף כשלא התנה מותר לו לזמן בשלשה בלא ז"ב, ויסמוך על הני רבוותא הנ"ל, (דעת הרבי ראה הערה, דעת הפוסקים הנ"ל, ובצירוף דעת היוסף אומץ (יוזפא) סקנ"ט שמתיר אפי' בלא תנאי, שובע שמחות פ"א סכ"ד ובהערה שם).
הערה:
הרבי במכתבו לרבי מצ'יעשינוב (אג"ק
חי"ד עמוד רטו, הובא בשלחן מנחם אבהע"ז, וש"נ) הזכיר את הטעמים הנ"ל והוסיף שהחיוב להשאר עד מאוחר בגלל
הנ"ל ימנע מאנשים לבא ועי"ז תתמעט שמחת חו"כ, ולכן הוי כלא קבעו
עצמם מעיקרא לסעודת חו"כ. ומשמע מדבריו שם שאין צריך בזה תנאי כלל,
דהוי כמותנה, וכן משמע מעדות הריל"ג (הובא
בתשורה גלויבמן תשס"א) עיי"ש,
שענה למאן דהוא דיש בזה מעשה רב, ומזה שלא מיחו מסתבר שכך הוא. ועכ"פ צריך
תנאי להפקיע עצמו מחיוב זימון בשלשה כנ"ל ופשוט.
[1] שו"ע סי' קצ"ב ס"א.
[2] ט"ז או"ח סקצ"ה סק"א, אז נדברו ח"ז סנ"ו, אור לציון ח"ב פי"ג סק"י בביאורים, דבאולמות כל האולם חשיב כשולחן אחד.
[3] שו"ע אבהע"ז סס"ב ס"ה, דז"ב הוא לאחר בהמ"ז דווקא, שוע"ר סי' קצ"ז ס"ב.
[4] אג"מ או"ח סנ"ו, דעת הרב מצ'יעשינוב במכתב שם, דעת סופר אבהע"ז סכ"ו, משמעות דברי כ"ק אדמו"ר אג"ק חי"ד עמוד רט"ו, שהחיוב ז"ב חל על כל הסועדים.
[5] שו"ת תשובות והנהגות ח"ג סת"ב, אג"מ או"ח סי' ל"ב, נ"ו, אור לציון שם, דעת סופר שם.
[6] מג"א או"ח סימן קצ"ג (סק"ז) לענין זימון שרשאים ליחלק לג' לצורך מצוה, ואע"פ שהפמ"ג מסתפק בזה, ערוה"ש שם (ס"ט) מיקל יותר וסגי שקשה להם, וביוסף אומץ (יוזפא) סקנ"ט כ' דלצורך גדול יכול לברך אפילו ביחידות. ולענין ז"ב סמכי' אהני גבוורתא (מהר"י שטייף ס"ז, מנח"י ח"ב סמ"ג, צי"א חי"א ספ"ד, באר משה ח"ג סל"ב) דס"ל דאין חיוב ז"ב על הסועדים ראה בהרחבות, וראה הערה 11 דלדברי כ"ק אדמו"ר בנידון דידן וככה"ג הוי מותנה ועומד.
[7] אג"מ שם, דמהני תנאי, אור לציון שם, חכמת שלמה סי' קצ"ג בהגהות, צי"א חי"א ספ"ד, שובע שמחות (להר"ש דבליצקי) פ"א אות כ"ב, נטעי גבריאל נישואין ח"ב פצ"ח.
[8] שובע שמחות שם, אור לציון שם, דברי כ"ק אדמו"ר שם ומשמע מדבריו דא"צ להתנות בפיו, וראה בהרחבות בהערה שקו"ט בדבריו.
