• הרשמה לוואצאפ
  • הרשמה לניוזלטר
  • שאל את הרב
₪0.00 עגלת קניות
  • דף הבית
    • אודותינו
    • על המכון
  • שו"ת בהלכה
  • מאמרים בהלכה
  • פינת ההלכה
  • ערוץ וידאו
  • הורדות
  • חנות
  • צור קשר
  • לתרומה
תפריט
  • דף הבית
    • אודותינו
    • על המכון
  • שו"ת בהלכה
  • מאמרים בהלכה
  • פינת ההלכה
  • ערוץ וידאו
  • הורדות
  • חנות
  • צור קשר
  • לתרומה
  • דף הבית
    • אודותינו
    • על המכון
  • שו"ת בהלכה
  • מאמרים בהלכה
  • פינת ההלכה
  • ערוץ וידאו
  • הורדות
  • חנות
  • צור קשר
  • לתרומה
תפריט
  • דף הבית
    • אודותינו
    • על המכון
  • שו"ת בהלכה
  • מאמרים בהלכה
  • פינת ההלכה
  • ערוץ וידאו
  • הורדות
  • חנות
  • צור קשר
  • לתרומה
טעתה ולא מכרה חמץ
ראשי » אורח חיים » טעתה ולא מכרה חמץ

טעתה ולא מכרה חמץ

6 באפריל 2021 אין תגובות

שאלה:

אשה שכתבה על החמץ בביתה – מכור לגוי, אך לא חתמה כלל על שטר מכירת החמץ שאצל הרב. מותר לה להנות ולהשתמש בהחמץ לאחר הפסח? יצויין, שהיא לא ידעה שהליך המכיר – הוא בנתינת הרשאה לרב למכור עבורה את החמץ, כמו"כ היא חשבה שע"י כתיבתה בלבד הוא מכור, האם מותר להנות מחמץ זה? האם ניתן לסמוך על מכירת הרבנות הראשית עבור כל בני העיר?

תשובה:

הפוסקים נחלקו כיצד הדין אם הרב כתב בשטר מכירת החמץ לגוי שמוכר את החמץ "של כל בני העיר", האם הדבר מועיל למי שלא חתם על שטר המכירה ואף שמו או מקום החמץ שלו לא צויינו בשטר המכירה, או לא. לכן, אם אותה אישה נזכרה בתוך הפסח שלא מכרה החמץ, עליה לשרוף את החמץ, כדי להינצל מספק איסור בל יראה ובל ימצא מדאורייתא[1]; אבל אם כבר עבר הפסח ולא שרפה, החמץ מותר בהנאה, כיון שהוא איסור דרבנן וספק דרבנן לקולא[2].

מקורות:


[1] ואף אם ביטלה החמץ בערב פסח ואמרה "כל חמירא" כנהוג, לא מהני להחשיבו איסור דרבנן בתוך הפסח (וכמבואר בשוע"ר סי' תלה סוס"ד שאם ביטל שוב אין בחמצו משום "בל יראה ובל ימצא" ומשום "תשביתו" אלא "מדברי סופרים"), כי החמץ שהיה בדעתה למכור לא נכלל בביטול שעשתה, וכמו שכתב אדה"ז בהלכות מכירת חמץ: "ומי שעולה על דעתו שמכירת חמץ הוא מדברי סופרים לפי המנהג שהכל מבטלין החמץ ואומרים כל חמירא ליבטל ולהוי הפקר כו', שגגה היא בידו, כי חמץ הנמכר אינו בכלל ביטול והפקר מאחר שדעתו עליו לחזור ולזכות בו אחר הפסח, כמבואר בתשובת הרשב"א בשם ירושלמי וכן פסק הרמ"א בד"מ ובפר"ח, ולזאת אם המכירה אינה כדת עובר עליו בבל יראה ובל ימצא". על כן בנידון דידן שנתכוונה למכור החמץ וספק אם המכירה הועילה, בתוך הפסח יש בחמץ שלה ספק איסור דאורייתא.

[2] ראה כף החיים (סי' תמח ס"ק סט): "בעיר שדרך הרב לכתוב תמיד בשטר המכירה שמוכר גם החמץ של אנשים שבעיר אשר לא ביקשו ממנו למכור, או שכחו, שאף דזכות הוא לו, דודאי ניחא ליה מכל מקום אין במכירת הרב ממש, דבעינין גם דעת הקונה שיהא סמכא דעתו, והכא לא סמכה דעתו, כיון שהבעלים יכולים  לבטלה, ושמא ימכרו לאחר (תשובת בנין עולם)".

אבל הפתחי תשובה (יו"ד סי' ש"כ סק"ו) כתב עליו, דזה לא נקרא לא סמכה דעתו, רק דינו כמו לוקח על תנאי, על מנת שיתרצו בעליו, "ואם נתרצו אח"כ הוי מכירה" (ראה שדי חמד סי' ט אות ב).

על כן למעשה, גם אם הרב כתב שמוכר החמץ של כל בני העיר, מידי ספקא לא יצאנו, וספיקא דאורייתא לחומרא, לכן בפסח צריך לשרוף את החמץ שיש לו כדי שלא יעבור על בל יראה ובל ימצא אפילו מספק.

אבל לאחר הפסח, כיון שאיסור הנאה מחמץ שעבר עליו הפסח הוא רק מדרבנן, יכול לסמוך בספיקא על הדיעה שאם כתב הרב מכירה למי ששכח יהיה מועיל לו [וכמדומה גם אם הרב שלו לא כתב כן, תמיד ימצאו רבנים שכתבו כן].

חשוב להבהיר שנידון דידן אינו שייך להוראת הרבי למכור חמץ גם עבור יהודים שאינם עושים מכירת חמץ בעצמם (שלחן מנחם ח"ב עמ' רצב), כי שם מדובר שכותבים בשטר המכירה את שמם ואת כתובתם, כך שיש אפשרות שהגוי יממש את המכירה, אבל כאשר לא מציינים בשטר לא את שמו של המוכר ולא את מיקום החמץ, ודאי לא חלה המכירה (ראה שו"ת "דברי מלכיאל" ח"ד סי' יח; קובץ המועדים, פסח ח"ב עמ' רל"ה; וע"ע בשד"ח אס"ד מערכת חמץ, סי' ט, אות ב. ח"ח עמ' 367).

print
בל יראה ובל ימצא חמץ שעבר עליו הפסח לא מכר חמץ מכירת חמץ
« פוסט קודם
פוסט הבא »

השארת תגובה

ביטול

שאל את הרב

אודות השו"ת והאתר

האתר מיועד לעסוק בשאלות והגדרות הלכתיות שונות, והוא הוקם מתחילתו לצורכם של רבנים ושלוחי דרבנן מכל קצווי תבל הנדרשים לפסיקה הלכתית מבית ההוראה בנשיאותו של הרב מאיר אהרן שליט"א. אם זאת האתר פתוח לשאלות הלכתיות של הציבור הרחב, כאשר השאלות מופנות לבית ההוראה של הרב שליט"א. הפסיקה בבית ההוראה הינה בעיקר לפי שו"ע הרב זצוק"ל, במקרה והשאלה מופנית לפי עדה מסויימת יש לציין זאת בפרטי השאלה.

תגיות
אבילות אבן העזר אורח חיים אמירה לגוי בישול ברכה ברכות ברכות הנהנין בשר בחלב גוי גזל הכשרת כלים הרב יהודה ליב נחמנסון וידאו חושן משפט חילול שבת חינוך חמץ טבילה טהרת המשפחה יורה דעה ילדים כשרות מאמרים בהלכה מוקצה מזוזה מנהג מעשר כספים מקווה נדה ספירת העומר ספר תורה פורים פינת ההלכה פסח צדקה ציצית צניעות קידוש קריאת התורה ריבית שבת תחנון תפילה תפילין

להורדת עלון ״הוראה ומשפט - ליובאוויטש"

גלילה לראש העמוד
דילוג לתוכן
פתח סרגל נגישות

כלי נגישות

  • הגדל טקסט
  • הקטן טקסט
  • גווני אפור
  • ניגודיות גבוהה
  • ניגודיות הפוכה
  • רקע בהיר
  • הדגשת קישורים
  • פונט קריא
  • איפוס