שאלה
האם יש דין כלאים בירקות? מלון ואבטיח?
תשובה
יש איסור כלאים בירקות, ואסור לזרוע שני מיני ירקות שונים יחד, ולכן מלון ואבטיח שהם שני מינים שונים אסור לזורעם יחד.
הרחבה ומקורות
אסור לזרוע שני מיני זרעים יחד שנאמר 'שדך לא תזרע כלאים'. ואיסור זה כולל גם כלאי ירקות כמבואר בשו"ע יור"ד סימן רצז [רצו*] ס"ג וד'. – אמנם כל האיסור הוא דווקא כשזורע יחד מיני זרעים שהם שונים זה מזה, אבל אם הם שווים מותר לזורעם יחד.
ברמב"ם הלכות כלאים פרק ג', ובשו"ע יור"ד סימן רצ"ז [רצו*] סי"ד- ט"ו מבואר מה אלו זרעים נחשבים למינים שונים ונעשים כלאים ואלו לא, וז"ל:"יש מינים בזרעים שיהיה המין האחד נפרד לצורות הרבה מפני שנוי המקומות והעבודה שעובדים בארץ עד שיראה כשני מינים, ואע"פ שאין דומין זה לזה הואיל והם מין אחד אינם כלאים זה בזה.
ויש בזרעים שני מינים שהם דומין זה לזה וצורת שניהם קרובה להיות צורה אחת ואעפ"כ הואיל והם שני מינים הרי אלו אסורים זה עם זה.
כיצד? החזרת עם חזרת גלים והעולשים עם עולשי שדה והכרישין עם כרישי שדה והכסבר עם כסבר הרים והחרדל עם חרדל מצרי. ודלעת מצרית עם דלעת הרמוצה (פי' מין דלעת מר שממתקין אותה ברמץ שהוא אפר חם) אינם כלאים זה בזה. וכן החטים עם הזונין והשעורים עם שבולת שועל והכוסמין עם השיפון. הפול עם הספיר והפורקדן עם הטופח (פי' פרקדן וטופח מיני זרעונים דקים. ושעועות בערבי לנביא"ה ומלפפון פי' בירושלמי פרי הבא מן האבטיח והקישות או מהאבטיח והטופח. וי"א שהוא הפרי הנקרא בלע"ז ציטרול"ו. והתרובדור הוא מין כרוב שעליו קטנים והתרדין הם מן ירק בוליט"י בלע"ז והלעונים הם ממין התרדין והנפוסים הם מין צנון והלפתן פי' הערוך מארוי"ו בלע"ז) ופול הלבן עם השעועות והקישות עם המלפפון והכרוב עם התרובדור והתרדין עם הלעונים אינם כלאים זה בזה.
אבל הצנון עם הנפוסים והחרדל
עם הלפסן ודלעת יונית עם דלעת מצרית או עם דלעת הרמוצה אע"פ שדומים זה לזה
הרי אלו כלאים זה בזה. וכן באילן שיש שני מינים שדומים זה לזה בעלין או בפירות
הואיל והם שני מינים הרי אלו כלאים.
יש זרעים ואילנות אחרים אע"פ שהם שני מינים בטבעם הואיל ועלין של זה דומין
לעלין של זה או פרי של זה דומה לפרי של זה דמיון גדול עד שיראה כשני גוונים ממין
אחד לא חששו להם לכלאים זה עם זה. כיצד הלפת עם הצנון אינם כלאים זה בזה מפני
שפרייהן שוים. והלפת עם הנפוס אינם כלאים זה בזה מפני שהעלים שוים. אבל צנון עם
הנפוס אע"פ שהעלים דומים זה לזה והפרי דומה לפרי הרי אלו כלאים הואיל וטעם
פרי זה רחוק מטעם (פרי זה) ביותר. וכן כל כיוצא באלו".
היוצא מדברים אלו, שיש ג' הגדרות אלו פירות וירקות אינם כלאים זה בזה: א. דבר שהוא מין אחד וגם דומה הוא בטבעו הראשון, אלא שבמהלך הזמן מחמת זריעתם במקומות שונים שיש בהם שינוי האקלים, סוג אדמה שונה וסגנון העבודה נשתנו מראיהם אלו מאלו ונראים שונים.
ב. דבר שהוא מין אחד במהותו אע"פ שאינן דומין זה לזה בחיצוניותן, וכמו שביאר זאת החזו"א (הלכות כלאים סימן ג' סק"א) שבבריאת העולם נבראו פירות וירקות שהם מין אחד רק שנבראו בצורות חלוקות, והכריעו חכמים ברוח קודשם מה הוא מין אחד ומהו שני מינים, והכרעה זו אינה רק ע"פ תבניתם ומראיהם אלא בעיקר על פי ידיעתם בגוף זן הפרי והיסודות שבו, ועפ"ז החליטו בפירות וירקות מסויימים שאע"פ שאינם דומים זה לזה מ"מ מין אחד הם.
ג. פירות וירקות שבחיצוניותן נראים דומים 'דמיון גדול' בצורת הפרי או בעלים שלהם, אינם כלאים מחמת אלא א"כ טעמם שונה מאוד זה מזה.
אלא שקשה לכאורה מדוע הדמיון בין הפירות מוציאם מאיסור כלאים, הרי קודם לכן כתב "ויש בזרעים שני מינים שהם דומין זה לזה וצורת שניהם קרובה להיות צורה אחת ואעפ"כ הואיל והם שני מינים הרי אלו אסורים זה עם זה…. אבל הצנון עם הנפוסים… אע"פ שדומים זה לזה הרי אלו כלאים זה בזה. וכן באילן שיש שני מינים שדומים זה לזה בעלין או בפירות הואיל והם שני מינים הרי אלו כלאים", מוכח שכל שהם שני מינים שונים יש הם איסור כלאים אף אם הם דומים?
משכנות יעקב (יור"ד סימן סט ומובא בפ"ת יור"ד סימן רצה סק"ב) והחזו"א (הלכות כלאים סימן ג' סק"א): מחלקים שאם דומים רק קצת נשאר דינם כשני מינים והם כלאים זה בזה, אך אם דומים דמיון גדול בעלים או בפירות אינם כלאים אף אם הם שני מינים שונים על פי טבעם ומהותם.
ציץ אליעזר (ח"ב סימן יב וכן משמע מהלבושי שרד המובא לקמן): חולק שאם הם שני מינים שונים אין מועיל כלל במה שדומים בעלים או בפירות, וכל התועלת בדמיון הפירות או העלים הוא דווקא בפירות שאין בהם הכרע אם הם מין אחד או שני מינים ובהם אמרו חז"ל שאם העלים או הפרי שווה אינם כלאים אלא א"כ טעמם שונה מאוד זה מזה.
עוד יש מחלוקת בפירות וירקות שטעמם שונה מאוד זה מזה, אם טעמם השונה מכריע שהם שני מינים שונים, לדעת הלבושי שרד (חידושי דינים ליור"ד סימן קו ומובא בפ"ת יור"ד סימן רצה סק"ב) והציץ אליעזר מחמת טעמם השונה מורה שהם שני מינים והם כלאים זה בזה.
והמשכנות יעקב חולק שכל שהם מין אחד אינם כלאים זה בזה אף שטעמם שונה מאוד. ואין מורה שינוי הטעם שיהיו כלאים אלא בשני מינים שאפילו אם יהיה בהם דמיון בפירות או בעלים מ"מ הם כלאים מאחר שטעמם שונה.
ומכאן נבוא לענייננו בדין האבטיח והמלון, שהם כלאים זה עם זה ואסור לזורעם יחד מאחר שהם שני מינים שונים ואף שונים במראה הפרי, בטעמם ובעלים שלהם. וכן פסקו המשפטי עוזיאל ח"ו סימן סה והציץ אליעזר ח"ב סימן יב.
ואף שמבחינה מדעית-בוטנית נחשבים האבטיח והמלון למשפחת אחת 'משפחת הדלועיים', מ"מ אין המשפחה 'המדעית' מחשיבה אותם למין אחד 'הלכתי'. ודבר זה פשוט, וכמו שאנו בחיטה ושעורה שאע"פ שהם משפחה אחת 'משפחת הדגניים' מ"מ הם כלאיים זה עם זה וכמפורש בירושלמי כלאים פרק א' הלכה א' 'החיטים והזונין אינן כלאים זה בזה, הא עם השעורים כלאים' וכן הוא בשו"ע יור"ד סימן רצ"ז סי"ד ובט"ז סימן שכד סק"ג.
יתירה מזו, גם מבחינה מדעית אין מחשיבים את משפחת הדלועיים למין אחד, ומחולקת משפחה זו בתוכה לעשרות ואף מאות סוגים ומינים שונים.
