כלים חדשים צריכים הגעלה?

שאלה:

שלום וברכה!
האם צריכים להגעיל סכו"ם חדש? סירים חדשים?

תשובה:

בכלים חדשים של זמנינו מכיון שיש חשש שביצור מורחים אותם בשומן מן החי וכדומה להברקה, לכן, לכתחילה יש לקנות כלים עם הכשר או להגעילם קודם השימוש. אך מכיון שיש הסוברים שהחומר הזה נפסל מאכילת אדם, אם בישלו כבר בכלי זה מותר בדיעבד.

מקורות ונימוקים:

ברור הדבר שכלים הנקנים מהגוי חייבים בשני דברים: א. להכשירו באיסור הבלוע בו. ב. טבילה.

מקור טבילת כלים והגעלת כלים למדנו מפרשת כלי מדין, כתוב בתורה (במדבר פל"א כ"ג) "כל-דבר אשר-יבוא באש, תעבירו באש וטהר–אך, במי נידה יתחטא" וגו'. ולמדו חז"ל שהפסוק הזה בא ללמדנו שני דברים: א. הגעלה, "כל שיבא באש". ב. טבילת כלים, מהמלה "וטהר".

וכן נפסק בשו"ע יו"ד סי' ק"כ ס"א וז"ל: הקונה מהגוי כלי סעודה של מתכות או של זכוכית או כלים המצופים באבר מבפנים אף על פי שהם חדשים צריך להטבילם במקווה או מעיין של ארבעים סאה.

והטעם לטבילה זו כתב הט"ז שם על אתר, שהוא כדי שיצא מטומאתו של עובדי כוכבים לקדושתו של ישראל. ובספר איסור והיתר שער נ"ח דין ע"ו מוסיף שפעולת הטבילה דומה לעכו"ם שנכנס לקדושה ע"י הטבילה (גיור).

זהו בנוגע לטבילה אבל בשונה מזה פעולת ההגעלה שאין מטרתה לטהר מטומאה אלא להכשיר מאיסור ע"י שאנחנו מוציאים הטעם של איסור הבלוע באותו כלי, משא"כ בטבילה, שהטבילה הינה פעולה "רוחנית" של העברת הטומאה. וזה גם מתבטא בחיוב טבילת הכלי גם כשמעולם הגוי לא השתמש בו רק שהיה ברשותו. כמו"כ, אף אם הכוונה היא להשתמש בכלי זה רק למאכל קר בלבד גם אז חייב בטבילה. הרי שטבילה והגעלה הינם שתי פעולות שונות לשני דברים שונים.

ולכן רק אם הכלים ישנים, דהיינו שהגוי השתמש בהם או שיש ספק בכך אז חייבים להכשיר הכלים לכל כלי כדרך שהגוי השתמש בהם כמ"ש השו"ע בסי' קכ"א ובאו"ח סי' תנ"א, ובנוסף לכך נצטרך להטבילו, אבל לפי מה שציינת בשאלתך שהכלים חדשים אין צורך בהגעלה אלא די בטבילה.

וסתם כלים שקונים בחנויות הינם חדשים ואין לחשוש שהשתמשו בהם כמ"ש הש"ך סי' קכ"א סקט"ו.

כלים חדשים בזמנינו

בנוגע לכלים מתכתיים וטפלון ישנו חשש של כשרות מכיון שיש כלים שמורחים אותם בשומן מן החי בשעת היצור.

בשערי הלכה (להרב שמעון אפרתי ז"ל) סי' ט' שדן על כלים מאלומיניום שיש מורחים עליהם שומן מן החי כדי להבריקם וכדומה, והביא מחלוקת בין רע"א בסי' קכ"א לבין הפרי מגדים באו"ח סי' תנ"א סקט"ז, שהפמ"ג מסופק אם די בהגעלה או צריך ליבון מתי שהנוזלי עצמו הוא האיסור כבנד"ד. והרע"א חולק עליו שצריך ליבון. ומסיק שם השערי הלכה שמכיון שאין זה אלא ספק שמא השתמשו מן החי, ובכלל יש לומר דהשומן הוי טעם פגום נכון להצריך והסתפק בהגעלה ולא צריך ליבון. וכן כתב הרבבות אפרים ח"ב סי' קע"ב בנוגע לטפלון שדי בהגעלה.

וכן הוא באורחות הבית (מהרב משה שטרנבוך פ"י אות ז'), שיש להגעיל כלי נירוסטה, אלומיניום וטפלון חדשים (ובהערה נ' כותב שהשמן אינו פגום כלל), ועד"ז הוא גם בקובץ מבית לוי חלק י"ד ע' י"ט (מהגר"ש וואזנער ז"ל) ובכ"מ.

בנוסף לכך נחלקו הפוסקים האם בכלל כלי מחומר זה ניתן להכשרה היות ויש חשש שמא יתקלקל, וכמו שבכלי חרס א"א להכשירו מחשש שמא יחוס על הכלי אולי נאמר אותה סברה בנוגע לכלי זה. השו"ת משנה הלכות ח"י סי' צ"ח כותב שאין לחדש גזרות וכי אפשר לעשות ליבון. וראה הכשר כלים ע' ש"מ שמביא בזה כמה שיטות מחמירות.

יש שכתבו שהיום אין צורך להכשיר כלי כזה מכיון שאף אם היו משתמשים בחומרים טרפים להברקת הכלי וכדומה, כיום משתמשים פחות ופחות בשומן מן החי ומעדיפים שומן צמחי או חומרים כימיים, ובנוסף לכך השומן נותן טעם לפגם, וראה בקובץ דרכי הוראה (ז' סי' ה') שלפי מסמכים ממעבדות דרגת החמיצות בשומן שמשתמשים גבוה ביותר ואינו אכיל לא לאדם וגם לא לכלב .

דעת הרה"ג משה יהודה ליב לאנדא שליט"א שכל כלי מתכת שיש חשש שמרחו בו שומן מן החי צריך להגעילו קודם השימוש (מלבד הטבילה), ובנוגע לכלי טפלון ישנם כמה סוגים. וספק גדול אם הטפלון פולט ע"י הגעלה. ולכן לא כדאי להשתמש בכלי זה. אך יש סוגי כלי טפלון שאין בהם בעי' וזה כדאי להתייעץ עם הבקי בדבר.