מדיני טבל וערלה

טבל וערלה:

• בישלנו אוכל ואחר כך התברר שלא הופרשו תרומות ומעשרות מהירקות והם טבל, יש להפריש תרומות ומעשרות מהתבשיל וזה מועיל גם למה שבלוע בסיר. במה דברים אמורים, כשמפרישים בתוך 24 שעות מהבישול, אבל אם מפרישים אחרי 24 שעות אין זה מועיל לבליעה שבסיר והסיר צריך הכשרה[1].
• שנת תשפ"א היא השנה השישית לשמיטה ובה מפרישים "מעשר עני" במקום "מעשר שני". משמעות הדבר מבחינה מעשית היא, שתשעה אחוז[2] מיבול כל השנה הזו צריך להינתן בפועל לעניים (בשונה מכל שנה ש'פודים' את התשעה אחוז של ה'מעשר שני' ומשתמשים בהם). ביחס לדגנים וקטניות וירקות מתחילה שנת "מעשר עני" בראש השנה. ביחס לפירות העץ מתחילה שנת "מעשר עני" בט"ו בשבט. בדגנים וקטניות ופירות, מה שקובע את השנה 'שלהם' הוא "עונת המעשרות" (הרגע בו הגיעו לשלב שנעשו ראויים לזריעה נוספת). לעומת זאת בירקות הקובע את השנה 'שלהם' הוא רגע הקטיף[3]. למעשה, אם יש בידינו פירות שחייבים ב"מעשר עני", לאחר אמירת 'נוסח ההפרשה' והפרשת 'יותר מאחוז' מהפירות כפי שעושים בכל שנה, יש לחשב את מחיר 9 אחוז מכמות הפירות שלפנינו ולתת את הסכום לעניים.
• תפוזים של 'טבל' ששכחו להפריש מהם תרומות ומעשרות וכבר עשו מהם מיץ, יש להפריש מהמיץ בלי ברכה[4].
• פירות האילן בשלוש השנים הראשונות לנטיעה מכונים "ערלה" ואסורים באכילה ובהנאה. כיום מקובל לגדל שתילי פירות במשתלה למשך תקופה, ואחר כך מעבירים אותם לפרדס להמשך הגידול. כדי לוודא שעקירת השתילים מהמשתלה ונטיעתם בפרדס לא תצריך ספירת שלוש שנות-ערלה מחדש, נדרשים כמה תנאים שקיומם והפיקוח עליהם קשים ובלתי ישימים[5]. לכן מערכות הכשרות של בד"ץ עדה החרדית והרב לנדא מקפידים למנות תמיד את שנות הערלה החל מרגע נטיעת השתילים בפרדס. לעומתם יש כשרויות אחרות (כולל בד"צים שונים) שסומכות על סברות שונות להקל ולמנות את שנות הערלה מרגע הנטיעה במשתלה. מכיון שערלה היא איסור דאורייתא, יש להקפיד לצרוך פירות דווקא מהכשרויות הנ"ל שאינן מקילות בנושא העברת שתילים.
• כאשר מתארחים בשבת במקום שקיים חשש שלא הפרישו תרומות ומעשרות כראוי, קודם כניסת השבת יש לומר כך: "היותר על אחד ממאה מכל מה שאני עתיד להפריש מחר יהא תרומה גדולה בצד צפון כל מין על מינו. אותו אחד ממאה הנשאר ועוד תשעה חלקים כמותו בצד צפון של הפירות יהיו מעשר ראשון כל מין על מינו. אותו אחד ממאה שהתניתי שיהא מעשר ראשון, יהא תרומת מעשר כל מין על מינו. ומעשר שני יהא בדרומם של הפירות כל מין על מינו. ואם צריך מעשר עני יהא מעשר עני בדרומם כל מין על מינו. המעשר שני יהא מחולל הוא וחומשו על פרוטה במטבע שייחדתיה לחילול מעשר שני" (ומי שמנוי ב'קרן המעשרות' יאמר: "על פרוטה במטבע שייחד הממונה על קרן המעשרות"). בתחילת הסעודה לוקחים מכל מין פרי וירק המוגש לנו יותר מאחוז אחד מהכמות שמתכננים לאכול, ואומרים בלחש: "סדר ההפרשה שאמרתי קודם השבת יחול עתה", עוטפים ומניחים באשפה[6].

[1] ראה ב"ח יו"ד סו"ס שכד. שו"ת היכל הוראה ח"ג הוראה צ"ח במילי דהוראה בשם הגר"מ ברנדסדורפר.

[2] הסיבה שמפרישים תשעה אחוז ולא עשרה – כי הפרשת "מעשר עני" נעשית מתוך תשעים האחוז שנותרו לאחר הפרשת "מעשר ראשון".

[3] שו"ע יו"ד סי' שלא סע"ט-פ ובש"ך שם, וסקכ"ה-קכו.

[4] ראה רמב"ם הלכות מאכלות אסורות פ"י הכ"ב. שו"ת מנחת יצחק ח"ה סי' סח. שו"ת תשובות והנהגות ח"ה סי' שד אות ט. מחוקק במשענותם ח"ג עמ' שו.

[5] ראה שו"ת הרשב"א ח"ג סי' רכה. שו"ת מנחת שלמה ח"א סי' סט-ע. שו"ת שבט הלוי ח"ה סי' קנו. ספר מגדל דוד ח"ח עמ' 88.

[6] רמב"ם הלכות מעשר פ"ט ה"ז-ט. שו"ע אדה"ז סי' שלט ס"ז. תרומת שמעון עמ' 287 ואילך.