שאלה:
שלום וברכה לכבוד הרב. נער מעל גיל בר מצוה אשר יש לו בעיה בבליעת מילים המתבטאת בעיקר בברכות, תפילות וכדומה, אך לא בזמן משחק עם החברים. כדי לתקן ולהרגילו לברך נכון האם מותר לבקש ממנו שיברך שוב אבל בנחת כאשר ספק עם בלע את המילים בזמן הברכה וכדומה?
תשובה:
שלום וברכה. אפשר לבקש ממנו שיחזור את הברכה (וכיוצ"ב) בנחת ללא הזכרת שם ה', על מנת להרגילו לאט לאט לומר אותן כתיקונן, אך לא יחזור עליהן עם שם ה'.
חשוב לציין, שהרבה פעמים זה נובע גם מלחץ נפשי מסויים, ואופן הפנייה לנער צריכה להיות מתוך חכמה ורגישות. ולכן במידת הצורך כדאי להיוועץ בבעל מקצוע, או איש חינוך שיסייע לכם למצוא את הפתרון היותר מתאים ויעיל.
מקורות:
ראה שו"ת נהרי מאיר (או"ח סי' כה) שדן בנוגע לאמירת ברכות לבטלה, והתיר זאת לצורך ריפוי, בנוגע לאחד שקיבל זעזוע מוחי ר"ל ונשכח ממנו הדיבור.
ובנדון דידן, יש להעיר שבדרך כלל אחד שבירך בחיפזון יצא ידי חובה, כאשר לא עשה זאת מתוך זלזול וקלות דעת. וציינו הפוסקים דאיתא במדרש שיר השירים (פרשה ב' אות יג) 'אמר הקב"ה ודגלו עלי אהבה, אמר רב אחא עם הארץ שקורא לאהבה איבה, כגון ואהבת ואיבת, אמר הקב"ה ודילוגו עלי אהבה'. ופירש בעץ יוסף "אחר שהקב"ה יודע שיצא ממנו בתמימות .. כי החשיבות ביני ה' הוא רק אם יעבדנו האדם כפי יכלתו". וכתב בשו"ת שרגא המאיר (ח"ה סי' יג) שהוא הדין כאשר מדלגים על תיבות ממש (ולא רק מחליפים). וראה עוד תשובות בנידון בפסקי תשובות (סימן נג אוד יד הערה 106).
ובנוגע לעילגים שאינם יודעים לבטא את האותיות כהוגן וכיו"ב, אף שלכתחילה אין ממנים אותם כשליח ציבור, אמנם לעצמם יוצאים ידי חובה. ויתרה מזו, פעמים שמותר גם להעלותם כש"ץ כשכולם מדברים כך, או כשאין אחר ראוי (אע"פ שאין הציבור מדבר כמותו). ראה שוע"ר (סימן נג סט"ז), מ"ב (שם ס"ק לז, לח).
