צדקה לנרקומן

שאלה:

יש בשכונתנו אדם שמפעם לפעם היה מגיע לבקש ממני תרומות. לאחרונה התברר לי שהוא צורך סמים, והוא מושפע מהם לרעה, עד כדי אשפוז נפשי. אציין כי מדובר באדם פרוד שאינו מפרנס משפחה, והוא עצמו יש לו קצבה של כ-3000 ש"ח מהביטוח לאומי, סכום שאמור להספיק לו להוצאות מחייה.

יצא לי כל החשק לתרום לו ביודעי כי באמצעות הכסף הזה הוא צורך סמים. מה ההלכה בדין זה. האם אני חייב להמשיך לתרום לו כפי שהייתי תורם לו בעבר? מבלי להתייחס למה שנודע לי? או מכיוון שנודע לי שבעיקרון אמור להיות לו די מחייתו מהקיצבה שהוא מקבל מהביטוח לאומי, והכסף שהוא אוסף משמש לו לסמים וכדו', אז אפשר להפסיק לתרום לו. ולהעביר את התרומות למטרות אחרות?  (הכספים שהייתי נותן לו היו מכספי מעשרות).

תשובה:

אדם נזקק המבקש תמיכה כספית, אם ידוע לנו בוודאות שהלה משתמש בכסף שברשותו לרכישת סמים, אסור לתת לו כסף, משום מסייע לעוברי עבירה[1].

עם זאת, אם אכן חסרים לו צרכים חיוניים, יש לדאוג למלא את מחסורו בדרכים אחרות, כגון על ידי הענקת המצרכים עצמם או תלושי-קנייה לחנויות המוכרות מצרכים אלו, או בנתינת כסף לבני משפחתו שידאגו לקנותם עבורו[2].

מקורות:

[1] השימוש בסמים כרוך באיסור שהרי, כידוע, הללו משחיתים את הגוף. וכמו שכתב הרב משה פיינשטיין בשו"ת אגרות משה (ח"ו יו"ד ח"ג סי' לה): "הנה בדבר אשר התחילו איזה בחורים מהישיבה לעשן חשיש (מעראוואנא), פשוט שהוא דבר אסור כו' שהוא מקלקל ומכלה את הגוף". וראה שו"ע יו"ד סי' קטז ס"ה ברמ"א: "יזהר מכל דברים המביאים לידי סכנה, כי סכנתא חמירא מאיסורא, ויש לחוש יותר לספק סכנה מלספק איסור כו', ואסור לסמוך אנס או לסכן נפשו". ובשוע"ר הלכות נזקי גוף ונפש ס"ד: "אין לאדם רשות על גופו כלל". ושם הלכות שמירת גוף ונפש סי"ד: "שצריך להזהר בגופו שלא לאבדו ולא לקלקלו ולא להזיקו". ובשו"ע חו"מ בסופו: "הרבה דברים אסרו חכמים מפני שיש בהם סכנת נפשות כו', כל העובר על דברים אלו וכיוצא בהם ואמר הריני מסכן בעצמי ומה לאחרים עלי בכך או איני מקפיד בכך מכין אותו מכות מרדות". (וראה מאמר המופיע באתר בענין השימוש בסמים: http://halacha.co/%D7%A9%D7%99%D7%9E%D7%95%D7%A9-%D7%91%D7%A1%D7%9E%D7%99%D7%9D/).

משום כך, אסור לתת לאדם כסף כאשר זה משמש אותו לרכישת סמים, משום מסייע לדבר עבירה. וכמו שכתב בספר אהבת חסד ח"א פ"ג אות ב: "אם הוא יודע שהוא צריך המעות לדבר איזה איסור, בודאי אסור ליתן לו, ומקרי מסייע ידי עוברי עבירה".

וכבר כתב כיוצא בזה בספר יעלזו חסידים לרבי אליעזר פאפו אות סא: "טוב מלא כף שאדם נותן ליראי שמים עניים שירדו מנכסיהם, ממלא חפנים לעניים שאינם מהוגנים שאשר נותן להם הוא עמל ורעות רוח, ולא עוד אלא שנחשב לו לעון כשהוא נותן לפריצים שנותנים אותם מעות לאתנן זונה או לשתות יין ושכר ונמצא שנותן יד למורדים בהקב"ה".

[וראה עוד: גמרא ב"מ צ, א. חשוקי חמד ברכות לו, א. בבא מציעא שם. אבני חושן ח"ג עמ' תצג. שו"ע יו"ד סי' רנא ס"א-ס"ב. ש"ך ס"ק ג. ערוך השלחן שם סי"ג. שו"ת בצל החכמה ח"ה עמ' עה. שו"ת תשובות והנהגות ח"ב סי' תשז. חבל נחלתו ח"ה סי' ל. מעשה הצדקה, פרץ, עמ' כו הע' 6. קובץ אמונת עתיך גיליון 100 עמ' 109. ספר נר יום טוב חי"ב עמ' 195. שו"ת מעיין אומר ח"ו עמ' ע. ספר הליכות בין אדם לחבירו, פוקס, עמ' ריא].

[2] יעלזו חסידים שם: "גם לשאינם מהוגנים, להניחם בלא כלום אי אפשר כו', ויראה היאך יתן להם באופן שלא יהא חשש שיוציאו המעות בדברים רעים, כגון שיתן מידי דמיזן במזומן, או יתן ליד אשתו".