שאלה:
האם ניתן לקיים את מנהג נתינת קמחא דפסחא (מעות חיטים) מכספי מעשר?
תשובה:
ניתן לקיים מנהג נתינת קמחא דפסחא קודם הפסח מכספי מעשר. ומי שיש בידו ורוצה לקיים את המנהג בהידור טוב שייתן סכום מסוים ממעות חולין ואת השאר מכספי מעשר.
הרחבה ומקורות:
איתא בגמ' ירושלמי ב"ב ה"ד "א"ר יוסי בי ר' בון לחיטי הפסח בין לישא בין ליתן" בהמשך לחיוב המיסים של הדר בעיר י"ב חודש מחייבת הגמרא את הדר בעיר "בין לישא" כלומר אם הוא עשיר חייב לשאת בעול קמחא דפסחא, "בין ליתן" כלומר אם הוא עני וגר בעיר י"ב חודש מגיע לו שיתנו לו קמחא דפסחא.
הלכה זו הובאה ברמ"א או"ח סי' תכט בשם אור זרוע (ח"ב סי' רנה) וז"ל: "ומנהג לקנות חיטים לחלקן לעניים לצורך פסח וכל מי שדר בעיר שנים עשר חודש צריך ליתן לזה.
שועה"ר סי' תכט ה"ה מוסיף בשם הסמ"ק סי רמח שעכשיו מרוב הגלות נהגו העם דין שלושים יום ולא י"ב חודש בין לעני הדר בעיר לקבל מעות חיטים ובין להתחייב בנתינתם. עוד מוסף שם "שכל מי שדר בעיר שלושים יום נעשה כבני העיר וכופין אותו ליתן עמהם לצורך חטים לפסח". מוכח מלשונו שהיו כופין את בני העיר ליתן וזו חובה גמורה על בני העיר, וכן פסק המשנ"ב סי' תכט סק"ג.
ולכאורה לפי דברים אלו אין ליתן מעות חיטים מכספי מעשר שכלל גדול הוא בכספי מעשר ש"כל דבר שבחובה אינו בא אלא מן החולין" כדאיתא בגמ' חגיגא ז ע"ב, פסחים עא ע"א ועוד. וכן כתב בס' אהבת צדקה פי"ד ה"ו "אין לתת מכסף מעשר כספים מפני שזהו דבר שבחובה שהרי כופין לתת מעות חיטים". ובהע' 37 שם כתב שכן משמע ממה שהביא השערי תשובה סי' תכט סק"ג בשם המחזיק ברכה: "מי שנדר צדקה תוך שלושים יום קודם הפסח, מותר לו לקנות במעות חיטים לעניים אבל קודם שלושים יום אסור". ומסתמא הטעם הוא משום דבנדר בתוך שלשים יום לפסח, אמרינן דמסתמא היתה כוונתו לנדור לשם צרכי הפסח של העניים, ולכן מותר לתת מזה מעות חיטים. אבל קודם שלשים יום אינו יוצא ידי חובת נדרו בדבר שבחובה, ואם כן הוא הדין לענין מעשר כספים עכ"ל ס' אהבת צדקה.
אך ראה בס' הליכות שלמה מועדי השנה פ"ב ה"ב שהתיר הגרש"ז ליתן מעות חיטים מכספי מעשר וז"ל " ואף דקיי"ל (ט"ז יו"ד סי' רמט סק"א) דאין לפרוע חוב גמור ממעשר כספים מ"מ כיון שבזמנינו אין סדר גביה קבוע וגם אין סכום קבוע שצריך ליתן, לא חשוב כחוב גמור ולכן שפיר מותר לפרוע ממעשר כספים".
וכן כתוב מעין זה בחוט השני הלכות פסח פ"א ה"ב וז"ל: "לענין אם אפשר ליתן קמחא דפסחא ממעות מעשר נראה שאם הטילו בני העיר קצבה על כל יחיד אי אפשר לתתו מכסף מעשר. אבל אם לא הטילו קצבה על כל יחיד אפשר לתנו מכסף מעשר, דקמחא דפסחא לא חייבו שיהא חיוב על כל אחד ליתן, אבל יסוד החיוב הוא לדאוג לצרכי העניים לפסח . . אבל מתנות לאביונים החיוב הוא לתת לעניים, ועל כן צריך ליתן לו משלו ולא משל מעשר".
גם בס' צדקה ומשפט פ"א סק"ה התיר לתת מעות חיטים מכספי מעשר וז"ל: "וכתב המשנה ברורה סק"ג שכופין על זה, ולפי"ז נראה שאינו יכול לתת ממעות מעשר, כיון שחוב עליו, ובמקור חיים נראה דחשיב ליה כמס אע"פ שהוא צדקה לעניים. ומ"מ במקום שאין כופין, או שמוסיף על הקצבה המוטלת עליו פשוט שיכול ליתן ממעות מעשר".
גם הרב יהודה דרעי בספרו הגדה של פסח "אמרי יהודה" עמ' קסג התיר ליתן מעות חיטים מכספי מעשר וכתב "שאמנם גבי דין מתנות לאביונים מבואר בשם השל"ה במג"א שאינו רשאי ליתן ממעות מעשר אלא רק התוספת על שיעור שתי מתנות. מ"מ שאני מנהג קמחא דפסחא שאינו אלא מדין צדקה ולא דמי לדין מתנות לאביונים שהיא מצוה בפני עצמה, ולכן יכול לקיים מנהג זה מכספי צדקה שיש בידו ועכ"פ טוב שישעה תנאי קבוע שיוכל תמיד להשתמש בכספי מעשרותיו לצורכי צדקה אשר יראה לו ובכלל זה מצות קמחא דפסחא".
אך ראה שו"ת תשובות והנהגות ח"ו סי' קט שכתב: "דעת הגרש"ז אוירבך שהיום שאין נהוג לחייב כל אחד בסכום קצוב לקמחא דפסחא, יכול ליתן מעות חיטים מכספי מעשר. ולענ"ד נראה שכיון שקמחא דפסחא היה נהוג בכל קהילות ישראל בתורת חיוב על כל אחד ואחד כמש"כ הפוסקים (ועיין בשו"ע הרב שהביא לזה מקור מהירושלמי), א"כ אינו יוצא ידי חובת המנהג אא"כ נותן המעות שלא מכספי מעשר. וע"כ מי שיש לו די, ישתדל שלא לקחת לקמחא דפסחא רק מכספי מעשר, אלא ייתן עכ"פ חלק משלו, והשאר יוסיף מכספי מעשר ויזכה לקיים המנהג וגם מצות צדקה, ואז יקיים את המצוה מן המובחר". וכן כתב להלכה בספר שערי ימי הפסח פ"ג אות ו'.
