שאלה:
אני עושה חזרה כללית על דיני טהרת המשפחה ועוד עניינים שלא למדתי בעיקר דברים הקשורים לאישה לידע כללי.
בימים שהאשה צריכה ללכת למקוה נהוג שלא תתקלח אחרי המקוה עד התשמיש.
א. מה המקור לזה.
ב. מה העניין בזה.
ג. אחרי המצוה היא כבר יכולה להתרחץ או רק לשטוף עצמה?
תשובה:
שלום וברכה, אכן, נוהגים שלא להתרחץ אחרי הטבילה, וזאת לאור דברי הרמ"א בסוף סימן ר"א: ולאחר הטבילה במי מקוה כשרים מותרת ליכנס למרחץ כדי שתחמם עצמה אבל לחזור ולרחוץ אח"כ יש אוסרים וכן נהגו.
טעם הדבר הוא כדי שלא יחשבו שהמרחץ הוא המטהר ויבואו להיטהר במרחץ ולא במקווה כשר.
נציין כאן שגם אם התקלחה אחרי הטבילה אין הדבר מעכב.
ומכל מקום במקום הצורך יש מקום לחלק בין מקלחת לאמבטיה, שכמובן במקלחת קל הדבר יותר ובפרט אם עושה זאת בבית ולא בבית הטבילה שאז (אם יש בזה צורך כל שהוא) הדבר מותר (עיין דרכי תשובה שם סקשל"ב, שיעורי שבט הלוי סי' קצ"ח סקי"ב, דרכי טהרה פרק י"ח אות י"ד, טהרה כהלכה פכ"ב הערה 93 בשם הגרש"ז אוירבאך).
ומכל מקום יש שכתבו שאם האשה זקוקה להתקלח תשתדל לא לרחוץ כל הגוף בבת אחת אלא חלקים ממנו המלוכלכים או לפחות להשתדל לא לרחוץ ראש והגוף ביחד, ויש שכתבו שאם ראשה מכוסה די בכך כיון שמגלה דעתה בזה שאין שייכות לטבילה. (פסקי באר משה סימן קצ"ח אות כ"ט, טהרה כהלכה פכ"ב).
(נציין כאן שאחרי קיום מצוות עונה אין להתרחץ במטרה להוציא הזרע אבל בדר"כ במקלחת רגילה שאין מטרתה להוציא הזרע אין לחשוש לכך).
