רחיצה עם קרוביו במקווה
הרב לוי יצחק הלל מרבני בית ההוראה
שאלה:
ידוע האיסור שאין להתרחץ במרחץ בו זמנית משום צניעות ביחד עם: 1. אביו. 2. חמיו. 3 בעל אמו [אביו החורג]. 4. רבו. 5. בעל אחותו. 6. אחיו[1].
ורציתי לשאול מדוע היום אין מקפידים ומתרחצים במקווה האב עם בנו, והחתן עם חמיו וכו'? מה מקור ההיתר לזה?
תשובה:
על פי ההלכה אסור לאב ובן[2] להתרחץ באותו זמן במקווה, והוא הדין לכל הרשימה שמנית לעיל בשאלתך. ולכן יש להימנע מכך.
ובנוגע למציאות, שהעם לא מקפידים על כך, מצינו בפוסקים שלימדו זכות על הנוהגים להקל בזה, ומכמה טעמים:
- יש לומר שהגמ' אסרה רק כאשר רוחצים באופן שיושבים באמבטיה אחת שאז שייך הרהור, אך במרחצאות שלנו שלא רוחצים באמבטיה אחת אלא במקומות שונים ויש הפסק ביניהם, אע"פ שנמצאים בבית אחד מותר, כיון שלא שייך הרהור.
- בזמן הש"ס הדרך להתרחץ במרחץ היתה שהיו יושבים ומזיעים מחמת הבל המרחץ (כמו ה'סאונה' בימינו), וכיון שיושבים בטלים יש לחשוש להרהור. אך בימינו שהדרך לרחוץ [ולהזיע] היא ע"י שמשפשפים את הגוף, יש לומר שכיון שעסוקים במלאכתם אין חשש שיבואו לידי הרהור.
- האיסור לרחוץ יחד הוא רק כאשר נמצאים במרחץ שניהם בלבד [כגון: האב עם בנו, החתן עם חמיו וכו'], אך כאשר יש עמם אנשים נוספים במרחץ אין חשש שיבוא להרהר דווקא באביו או בחמיו וכו'.
- האיסור לרחוץ יחד הוא דווקא ב'מרחץ יבש' (כלומר ללא מים, כגון 'סאונה') כיון שרואה הערווה ויבוא לידי הרהור, אך כאשר נמצאים בתוך מים כגון בנהר או בחמי טבריה וכדו' מותר, כיון שהערווה מכוסה במים[3].
- תלמיד שנכנס למרחץ ורבו נכנס אחריו – אינו צריך לצאת. אך אביו או חמיו וכן שאר המנויים לעיל אף אם נכנסו אחריו למרחץ אסור לו לשהות עמם יחד במרחץ.
יש להדגיש שטעמים אלו הם רק 'לימוד זכות' בדיעבד, אך לכתחילה אסור לכל הרשימה – המנויה לעיל בשאלה – לרחוץ ביחד.
כשלבושים ב'בגד ים' – באם לבושים בבגד ים וכדו' שמסתיר את הערווה – מותר לרחוץ יחד לכתחילה. וכן מותר לשהות ביחד בג'קוזי באם לבושים בבגד ים.
רחיצת האב עם בנו הקטן – מותר לכתחילה, כיון שאין חשש הרהור.
מקורות והרחבה:
מקור האיסור להתרחץ עם אביו, חמיו, רבו, אחיו, בעל אחותו, בעל אמו במרחץ אחד, הוא בגמ' פסחים נא. כדלהלן:
'ומעשה ביהודה והלל בניו של רבן גמליאל, שרחצו שניהם כאחד ב(מקום שנקרא) כבול, ולעזה עליהן כל המדינה, אמרו: מימינו לא ראינו כך (להתיר רחיצת שני אחים יחדיו). ונשמט הלל ויצא לבית החיצון, ולא רצה לומר להן מותרין אתם. (…) מאי טעמא לא? (מדוע נהגו אנשי כבול איסור שיתקלחו שני אחים באותו מרחץ בו זמנית. וענתה הגמ':) – כדתניא: עם הכל אדם רוחץ, חוץ מאביו וחמיו. ובעל אמו, ובעל אחותו. ורבי יהודה מתיר באביו מפני כבוד אביו (דכיון שהוא משמשו במרחץ, הרי הוא עוסק בכבוד אביו). והוא הדין לבעל אמו (שמותר לרחוץ עמו, כיון שחייב בכבודו). ואתו אינהו (אנשי כבול) וגזור (לאסור רחיצה) בשני אחין משום בעל אחותו. תנא: תלמיד לא ירחץ עם רבו (משום כבוד ומורא רבו), ואם רבו צריך לו – מותר'.
וכן במסכתות קטנות מסכת שמחות פ"יב הי"ב: 'עם הכל אדם נכנס לבית המרחץ, חוץ מאביו, וחמיו, ובעל אמו, ורבו שלימדו חכמה, רבי יהודה אומר אם היה אביו זקן או חולה נכנס ומרחיצו, שכך כבודו'.
ופסק זאת הרמ"א להלכה באבה"ע סי' כג ס"ו בהגה וז"ל: 'עוד אסרו בגמרא לרחוץ עם אביו ואחיו ובעל אמו ובעל אחותו'. וכן ביו"ד סי' רמב סט"ז פסקו הטושו"ע לגבי רבו, וז"ל: 'ולא יכנס עמו למרחץ, אא"כ הוא צריך לו'[4].
הטעמים להיתר הרחיצה:
למרות האיסור המפורש בגמ' מצינו בפוסקים שלימדו זכות על הנוהגים כן, ובמקרים מסוימים אף התירו לכתחילה:
- כיסוי הערווה
כתב בספר האגודה פסחים פרק מקום שנהגו סימן נ שהיות שנוהגים לכסות את הערווה מותר לרחוץ יחד. וכן פסק הרמ"א ביו"ד סי' רמב סט"ז בהגה וז"ל: 'וכל זה לא מיירי אלא במקום שהולכים ערומי ערוה במרחץ, אבל במקום שהולכים במכנסים, מותר. וכן המנהג פשוט ליכנס עם רבו ואביו וחמיו ובעל אמו ובעל אחותו למרחץ, אף על פי שבגמרא אסרו כולם, והכל הוא מטעם דעכשיו הולכים במכנסים'. וכן פסק עוד באבה"ע סי' כג ס"ו בהגה וז"ל: 'עוד אסרו בגמרא לרחוץ עם אביו ואחיו ובעל אמו ובעל אחותו, ונהגו עכשיו היתר בדבר הואיל ומכסין ערותן בבית המרחץ ליכא למיחש להרהורא'.
ועל הגהה זו כתב הפתחי תשובה שם, סק"ה 'ולפ"ז בזמנינו שאין מכסין אין היתר בדבר. ולא ידעתי על מה סמכו העולם להקל בזה'. ועיין לקמן כמה לימודי זכות על המנהג.
- תלמיד שנכנס למרחץ קודם רבו
כתב מהר"י ווייל דינין והלכות סימן לו שאם התלמיד הגיע למרחץ ראשון ואח"כ בא רבו – התלמיד לא צריך לצאת. ולמד זאת מדברי המרדכי[5] ע"ז רמז תתלט שכתב שאף שיש איסור להתקלח במרחץ שמרחצים שם עכו"ם ערומים, מ"מ אם הישראל נכנס ראשון ואח"כ בא עכו"ם – אין הישראל צריך לצאת. וה"ה הכא. וכן פסק הרמ"א ביו"ד סי' רמב סט"ז בהגה וז"ל: ואם היה התלמיד במרחץ קודם לרבו, ובא רבו לשם, א"צ לצאת.
יש להדגיש שהיתר קדימה זה מועיל רק ברבו, אך לא באביו וחמיו וכו'[6].
- איסור הרחיצה הוא רק כששניהם יושבים ביחד באמבטיה אחת
כתב בדרכי משה בשם המרדכי פסחים רמז תרה-תרו בשם מהר"ם מרוטנבורג שאין לחלק שכל האיסור להתרחץ ביחד הוא רק כאשר יושבים יחדיו באמבטיה אחת – כמו שהיה נהוג לרחוץ בזמן הש"ס – כיון שאז ישנו חשש 'הרהור', אך בימינו שמתרחצים כל אחד במקלחת שלו מותר לרחוץ אף שנמצאים בבית אחד, משום ש'מנין לנו לחלק מדעת הכרס'.
אך בערוך השולחן ביור"ד שם סמ"ב, ובאבה"ע שם ס"ח כתב על דברי הרמ"א שהתיר להיכנס ביחד למרחץ כיון שהמנהג ללכת עם מכנסים: 'כן היה בזמנו אבל בזמנינו אינו כן, ומ"מ רובא דעלמא אין נזהרין בזה אף בני תורה כידוע'. והערוה"ש רוצה לתרץ את המנהג ע"פ החילוק הנ"ל בין רחיצה באמבטיה אחת שאסור כיון שיש הרהור היות שקרובים זל"ז ובזה אסרה הגמ', לבין רחיצה בבית אחד כשיש הפסק ביניהם (כמו במקלחות שבמקוואות שלנו) שלא שייך הרהור. וכתב זאת מסברת עצמו. ואח"כ הביא את דברי המרדכי בשם מהר"ם שדחה חילוק זה משום שאין לחלק מסברת הכרס, וסיים דבריו שם: 'ומ"מ לימוד זכות הוא על רבים לומר דס"ל כסברא זו (שדחאה המרדכי בשם מהר"ם) והירא את דבר ד' צריך ליזהר בזה כי הוא דינא דגמ' בפסחים'.
- עסוקים ברחיצה
כתב בספר הזכרונות לרבי צדוק הכהן מלובלין מ"ע א' פ"ב, וז"ל: 'וצ"ע על מה סמכו עכשיו, אולי לפי שבזמניהם היו המרחצאות רק להזיע ויושבים בטל יש לחוש להרהור אבל עכשיו שבמרחצאות רוחצים ומשפשפים עצמם בכלי להזיע ואין יושבים בטל א"כ י"ל במלאכתם טרודים ואין שייך הרהור. ומכל מקום הדבר קשה להקל בדינא דגמרא ובשגם נמצאים כמה שבנתיים יושבים בטל'.
- לרחוץ עם הרבה אנשים
כתב בשו"ת קנין תורה ח"ב סי' לד בשם שו"ת פתחא זוטא שהאיסור מדין הגמ' לרחוץ יחד הוא רק כאשר האב ובנו או החתן וחמיו מתרחצים שניהם בלבד, כיון שאז שייך שיסתכל בו ויבוא לידי הרהור. אך כאשר נמצאים הרבה אנשים במרחץ, מותר להתרחץ יחדיו בו זמנית. כיון שאין הכרח שיסתכל ויהרהר דווקא באביו או חמיו, כיון שיש עוד אנשים מסביב.
- חילוק בין מרחץ עם מים למרחץ יבש
בחידושי מהר"ם חלאווה פסחים נא. כתב בשם התוספות[7] שכל האיסור לרחוץ ביחד הוא רק במרחץ 'יבש' [כלומר, שלא טובלים את גופם במים] אך כאשר מתרחצים בנהר או בחמי טבריה מותר כיון שהערווה מכוסה ע"י המים וסיים: 'וכן עמא דבר'.
אך בספר 'תולדות קול אריה' עמ' צה ערער בדבר, כיון שמסתימת הגמ' והפוסקים משמע שאף כאשר רוחצים במים אסור בלי שום חילוק. ונשאר על דבריו בצ"ע.
אך לענ"ד יש ליישב דברי המהר"ם חלאווה. ובהקדים שאלה, מדוע נקט מהר"ם בדבריו את הדוגמא של רחצה 'בנהר או בחמי טבריה' ולא אמר באמבטיה שבמרחץ סתם? וי"ל שבכוונה נקט זאת כיון שבאמבטיה שבמרחץ בד"כ המים נקיים וצלולים והערווה ניכרת דרכם, ובזה מודה מהר"ם חלאווה שאין לרחוץ יחד דעדיין שייך הרהור. וזו היא סתימת הגמ' והפוסקים לאסור אף רחיצה בתוך המים. אך בנהר או בחמי טבריה בד"כ המים עכורים – מחמת שמעלה עפר וטיט ברגליו ומעכיר המים – ואין הערווה ניכרת דרכם, ובזה לא אסרה הגמ' וגם שאר פוסקים יודו שמותר. כן נראה לי.
רחיצה בים/בריכה או ג'קוזי
מותר לכתחילה, כיון שלבושים ב'בגד ים'. וכמ"ש הרמ"א ביו"ד ובאבה"ע שכאשר לבושים מכנסיים מותר. וה"ה כאשר רוחצים בג'קוזי (שיושבים באמבטיה אחת יחדיו) מותר לכתחילה, כיון שלבושים במכנסי ה'בגד ים' ולא שייך שיראה הערווה ויבוא לידי הרהור.
רחיצה עם בנו הקטן
כל האמור לעיל, הוא לגבי רחיצת גדול עם אביו. אמנם לגבי רחיצת קטן עם אביו כתב ערוך השלחן אבה"ע סי' כג ס"ח ז"ל: 'ולילך עם בן קטן למרחץ יש להסתפק אם מותר אם לאו'. אמנם מצינו בפוסקים שהתירו לקטן לרחוץ עם אביו לכתחילה, היות שטעם האיסור שילך האב עם הבן למרחץ הוא משום הרהור, ובקטנים לא שייך הרהור. וזה לשון ספר הזכרונות מצות פריה ורביה פ"ב 'ולפיכך לא יקרא האב בנו שילך עמו למרחץ אם לא שהוא קטן עדיין שלא יהרהר'. וכן כתב בשו"ת קנין תורה ח"ב סי' לד שהביא את ערוך השולחן שמסתפק, וכתב עליו: 'ולא ידעתי מקום הספק, דכל הטעם מתוך שרואהו ונזכר שמשם יצא נותן לבו להרהור כדפירש רש"י, וממילא דבקטן דלא שייך הרהור מה מקום לאסור, ועוד, כיון דבגמרא תלה האיסור בהאדם, דהוא הבן וכו', וקטן לאו בר איסורא וחל תקנת חכמים עליו, וכן היה באמת במדינותינו שהיה זיעה ('סאונה'. הכותב) ומקואות בהמרחץ, והלך האב עם בניו הקטנים'.
[1] לגבי האיסור להתרחץ עם אחיו נחלקו הפוסקים בזה. ועיין בזה ובכללות הסוגיא בשו"ת מנחת יצחק ח"ד סי' סב.
[2] בן גדול. ודין בן קטן עיין לקמן בפנים.
[3] ועיין לקמן ב'מקורות והרחבה' שיש שערערו על זה, ולפי מה שתירצתי שם ייצא שטעם זה אינו מועיל אלא רק במקום שהמים עכורים כגון 'בנהר או בחמי טבריה' אך לא במקומות שהמים צלולים כגון מקוואות ובריכות שלנו. עיי"ש.
[4] הערוך השולחן (אבן העזר סי' כג סעיף ח) תמה מדוע השו"ע לא הביא דין זה שאסור לרחוץ עם אביו וכו' ורק הרמ"א פסקו, וז"ל: 'ותמיהני על הטור והב"י שלא הזכירו כלל דין זה דאיסור רחיצה עם אביו וכו' לא בכאן (אבה"ע) ולא ביו"ד ויותר מזה תמיהני על הטור שבקיצור פסקי הרא"ש השמיטו ג"כ ע"ש ורק הרמב"ם והרמ"א כתבום וכן הרי"ף והרא"ש'.
[5] עיין בש"ך סקל"א שערער על הלימוד מדברי המרדכי, משום שיש לחלק בין עכו"ם לרבו עיי"ש. ועיין בערוה"ש סי' רמב סמ"ב שמתרץ קושיית הש"ך.
[6] כתב ערוך השולחן שההיתר בקדם התלמיד והגיע ראשון למרחץ שאינו צריך לצאת, הוא רק ברב ותלמיד אך באביו וחמיו וכו' אף אם קדם הבן או החתן צריך לצאת. משום שהאיסור להתרחץ עם אביו או חמיו וכו' הוא משום הרהור (ולא כבוד ודרך ארץ כמו אצל רבו), וא"כ מה מועיל שקדם להגיע למרחץ קודם להם? הרי עדיין ישנו הרהור והאיסור קיים. וז"ל ערוך השולחן (אבה"ע סי' כ"ג ס"ח): 'אבל באביו וחמיו ובעל אמו ובעל אחותו דהטעם הוא משום הרהור אסור בכל ענין' [משמע מדבריו שאסור אף אם צריך לשמש את אביו, ודלא כברבו שלשמשו מותר, ומטעם החילוק הנ"ל]. וכ"כ בספר הזכרונות לרבי צדוק הכהן מלובלין מ"ע א' פ"ב, וז"ל: 'וכן אסור לו לילך במרחץ במקום שהולכים במרחץ בלא מכנסים עם אביו וחמיו ובעל אמו ובעל אחותו. ואפילו הוא קדם להם צריך לצאת. ואפילו מפני כבוד אביו שאביו צריך לו שישמשו במרחץ אסור'. וכן פסק ה'בית שמואל' (הב"ש) באבה"ע סי' כג סק"ה.
[7] בתוספות שלנו זה לא מופיע.
כל התכנים שבמדור "מאמרים בהלכה" הם על דעת כותב המאמר בלבד. ואינם תחת פיקוחו של הרב הגאון מאיר אהרון שליט"א. הרב מפקח אך על התוכן הנמצא ב"שו"ת" האתר ו"פינת ההלכה", וכל הפסקים נדרשים לדעתו והסכמתו. עם זאת מובן כי הרבנים הכותבים באתר הנם ללא ספק תלמידי חכמים ויראי שמיים.
השארת תגובה
