תחנון מיד אחרי שמו"ע

ב"ה

שאלה:

במקרה שמתפללים במניין שקבוע לא אומר תחנון
במנחה/ יארצייט של צדיקים וכד';
מתי עדיף לומר תחנון: לפני חזרת הש"ץ – או אחרי עלינו של כל המניין (כמובן, ללא בליטות, או התרסה, כפי שהורה הרבי באג"ק)? 

תשובה:

בנוגע אמירת תחנון, חשוב שאמירתו יהיה צמוד לשמונה עשרה, וכמו שכותב אדה"ז  שאם הפסיק ועסק בדברים אחרים אחר התפילה שוב אין תחינתו נשמעת כל כך לכן אין לדבר בין תפילה לנפילת אפיים.

בכל זאת יש מחלוקת בין הפוסקים עד כמה צריכים להקפיד על זה שי"א שאסור לעצור בין שמו"ע לתחנון ומותר רק לדבר שבקדושה אבל שיטת אדה"ז הוא שבשיחה מועטת אין לחשוש.

ומיוסד על דיון זה כתבו הפוסקים שאם אחד מחזיק בסדר התפילה בתחנון והציבור אומרים ויהי בנוסע או עלינו לשבח עדיף להמשיך באמירת תחנון ולא לעצור לאמירת קטעים חשובים אלו ביחד עם הציבור.

יוצא א"כ נפק"מ בין שתי הדיעות האם להפסיק בשביל דברים חשובים כמו אמירת עלינו ביחד עם הציבור או אמירת ויהי בנסוע ויוצא שלפי שיטת אדה"ז יש להפסיק ולומר דברים אלו עם הציבור ובפרט בעלינו שלא יהיה נראה ככופר במי שחביריו כורעים ומשתחווים לו.

נקודה נוספת אחרי שמונה עשרה, יהודי צריך לעמוד במקומו ולחכות לחזרת הש"ץ וקדושה ורק אז לחזור למקומו .

ולפי כל הנ"ל שבנדו"ד

יש לומר עלינו עם הציבור בכדי לכרוע ולהשתחוות עמהם ומיד אח"כ לומר תחנון ואחרי זה לומר עלינו פעם נוספת הכוונה באמירת עלינו השני היא שבזה הוא יסיים תפילתו כנהוג על פי האריז"ל שמסיימים התפילה עם עלינו.

מקורות שו"ע אדה"ז או"ח סי' קל"א ס"א,וסי' קכ"ג ס"ג וס"ה וסי' ק"ט ס"ב, ספר אשי ישראל פרק כ"ה ס"ו וסי"ג, שו"ת קנה בשם ח"ב סי' ח'.
הערה : אדה"ז כותב באו"ח סימן קכ"ג ס"ג שיחיד יכול לחזור למקומו מיד אחרי שמחכה כדי הילוך ד"א כאשר כוונתו לומר תחנון והיה מקום לשאול אולי בנדו"ד מיד אחרי שמו"ע שלו יכול לחזור למקומו לומר תחנון אבל בנדון דידן הרי הוא מתפלל בציבור ושומע חזרת הש"ץ ואם כן אין לו את ההיתר ההוא.